מושג בהגדרה ABC

בפקודת ה מיקרו-כלכלה, אוליגופול הוא סוג של שוק בו הוא נשלט על ידי מספר מועט מאוד של מוכרים. ואז, מול מצב העניינים, מתברר שכל אוליגופול מודע למתרחש ב יְכוֹלֶתלכן, באופן בלתי נמנע, החלטותיו של אחד תמיד ישפיעו על החלטות אחרות ולהיפך. באוליגופול לא יעלה על הדעת ובלתי אפשרי של כל חברה להיות עצמאית של חברה אחרת, תמיד ההחלטות שמתקבלות בעסק מסוים ישפיעו על האחר ותשפיע עליהןכלומר, זה מה שבעיקר ישמור עליהם פעילים, כי שיתוף פעולה הדוק להפחתת התחרות למינימום. אחד המאפיינים העיקריים של סוג זה של שוק הוא המחירים תמיד יהיו הרבה יותר גבוהים וה- הפקה נחות מאוד.

ברור סְצֵינָה של אוליגופול זה שיש כמה חברות, אך אף אחת מהן, על כל מה שהזכרנו לעיל, לא תוכל לגבור על חברה אחרת. באוליגופול יש מעט מאוד חשש לתת את המיטב לצרכן או לָקוּחַ, פשוט ופשוט מכיוון שחברות עסוקות יותר מכל בלחימה ביניהן, כדי להיפטר מהן לשווק זה לזה ועוסקים ודואגים יותר מכל לגלות את נקודות החוזק והחולשה שיש בכך מתנה.

כמה מאפיינים בסיסיים להכרה באוליגופול וללא שיהיה בזה ספק: באוליגופול התחרות לא ממש קיימת, מכיוון שבמציאות ה

מִסְחָר הוא מיועד למספר מצומצם של חברות, שבהן ברור שלא יהיה מקום או מקום להצעות חדשות. האוליגופול בעצם מייצר שני סוגים של סחורות, חומרי הגלם ההומוגניים או המובחנים, שהם אלה שנצפים יותר שכיחות של תהליך בייצורו. ולבסוף הֲצָפַת הַשׁוּק, שהוא משאב שמניח כי הפחתת מחירים, כולל עלויות הייצור, כדי למקסם את הרווחים, היא א אחד הכלים המשמשים ביותר את האוליגופול וזה מראה מדוע אין תחרות בשוק מסוג זה.

כמה פתרונות שמשתמשים משתמשים בהם כדי שהמדינה האוליגופוליסטית לא תהיה כל כך ברורה הם "לבדל" את המוצרים שלהם ביחס למוצרים של חברות אחרות כדי שלא יתנו כל כך הרבה תְחוּשָׁה של תחליפים וכי אז הצרכן תופס אותם כשונים מאלו של התחרות. אבל כמובן, ההבדל הזה יתרחש בסוגיות מינימליות מאוד כגון הַצָגָה של המוצר, אריזתו, קרבת הטוב או המוצר לבית הצרכן, שירותי לאחר מכירה ורשתות הפצה, בין היתר.

סוגיות באוליגופול