מושג בהגדרה ABC

אולי אחד הסגנונות האמנותיים המוערכים ביותר, המנריזם התרחש במערב אירופה במחצית השנייה של המאה ה -16, כאשר המרכיבים העיקריים של רֵנֵסַנס הם התחילו להיכנס למשבר. אמנם זה עדיין שמר על רבים מהתכונות החשובות ביותר של אומנות הרנסנס, המנריזם פירושו נטישה מתקדמת של פּרוֹפּוֹרצִיָה של ה דמויות, של ה נקודת מבט מרחבית, שימוש בקווים ברורים ומוגדרים וביטויים מדודים ומתוקים של דמויות הרנסנס. עבור מומחים רבים, המנריזם הוא תקופת מעבר בין אמנות הרנסנס לאמנות הבארוק של המאות הבאות.

שם המנריזם קשור לרעיון שהציירים של תקופה זו החלו לאט לאט לצייר "בדרכם", בהתאם לכללים הכלליים של צִיוּר אלא לפרש את המערכונים שלהם ואת מה שצפו על המציאות בצורה ייחודית ואישית. במקרים רבים נעשה שימוש במונח מננריזם בנימה גנאי מסוימת שכן נחשב כי הציירים בסגנון זה הם לא ייצגו את המציאות כפי שהיא אמורה להיות מיוצגת, אך הם עשו עותקים לא מדויקים של המחברים רֵנֵסַנס.

נימוסיות היא ללא ספק סגנון אָמָנוּתִי כשלעצמו וככזה אין להשוות זאת לאחרים מכיוון שלחלק גדול מהאלמנטים האופייניים לו הייתה סיבה להיות. כמו בכל הסגנונות האמנותיים, המנריזם ייצג תקופת משבר לא רק אמנותית אלא גם חברתית ופוליטית שבה ה אי סדר, חוסר תקווה, תשאול ערכי הרנסנס וסכסוכים שונים תרמו ליצירת שינוי של המציאות.

מבחינת המנריזם כבר לא היה חשוב לתאר את מה שנצפה בצורה אמיתית ומספקת. במובן זה, סגנון אמנותי זה ישתמש בשימוש בצבעים לא הולמים או מוזרים (במיוחד ירוק וצהבהב לעור, או מאוד מודגשת בכל היצירה), לפרופורציות פרועות שגרמו לאנשים להיות גבוהים ורזים בצורה לא מאוזנת, לביטויים הסובלים בבירור ולוודאי אַלִימוּת על נוֹשְׂאִי של העבודות.

כמה מהציירים והאמנים המנריסטים המוכרים ביותר היו אל גרקו, טינטורטו, ארקימבולדו, וסארי, פיורנטינו ו כמה מיצירותיו האחרונות של מיכלאנג'לו בהן החלו להיות האלמנטים האופייניים לאמנות הרנסנס נָטוּשׁ.