טקסט ספרותי על אהבה

להלן תמצא כמה שברי יצירות ספרותיות העוסקות בנושא האהבה, וכן תמצית סקירה של המחברים שלהם.

"האוהבים" (קטע)

מְחַבֵּר: חיימה סבינס

מִין: שירה

האוהבים שותקים.

אהבה היא השקט הטוב ביותר,

הכי רועד, הכי בלתי נסבל.

האהובים מחפשים,

האוהבים הם אלה שנוטשים,

הם אלה שמשתנים, אלה ששוכחים.

הלב שלך אומר לך שלעולם לא תמצא,

הם לא מוצאים, הם מחפשים.

האוהבים משתגעים

כי הם לבד, לבד, לבד,

נותן לעצמו, נותן לעצמו כל הזמן,

בוכים כי הם לא מצילים אהבה.

אכפת להם מאהבה. האוהבים

הם חיים מיום ליום, הם לא יכולים לעשות יותר, הם לא יודעים.

הם תמיד עוזבים

תמיד איפשהו.

מחכים,

הם לא מצפים לשום דבר, אבל הם מחכים.

(…)

על השבר והמחבר

חיימה סבינס (1926-1999) היה משורר ופוליטיקאי בעל לאום מקסיקני, המכונה "צלף הספרות" ונחשב לאחד מיוצרי הספרות המקסיקניים הגדולים של המאה ה -20. הוא פרסם אוספי שירים רבים, שבהם לאהבה יש נוכחות חזקה, אם כי לקראת סוף חייו יצירתו הפכה לפוליטית יותר.

סאבינס קיבלה גם מספר רב של פרסים לאומיים יוקרתיים סִפְרוּת, כגון פרס חאווייר וילארורוטיה (1973) או הפרס הלאומי למדעים ואמנויות בתחום הבלשנות והספרות (1983).

מזרח שִׁיר היא חלק מאחת היצירות האחרונות שלו ואולי היא הידועה ביותר של המחבר. למרות שהראנו כאן רק שבר, אפשר לראות שזה א

תיאור פואטיקה של מי שמאוהב, התנהגויותיהם ואובססיותיהם, המתבוננות על ידי המשורר מבלי להסתבך, כמי שמתבונן תופעת הטבע.

"דילוג" (קטע)

מְחַבֵּר: חוליו קורטזר

מִין: רומן

אני נוגעת בפה שלך, באצבע אני נוגעת בקצה הפה שלך, אני מציירת אותו כאילו הוא יוצא לי מהיד, כאילו בפעם הראשונה הפה שלך בער, וזה מספיק לי לסגור את עיניים לבטל הכל ולהתחיל מחדש, בכל פעם שאני יולדת את הפה שאני רוצה, את הפה שידי בוחרת ומציירת על פניך, פי שנבחר מבין כולם, עם שָׁלִיט חוֹפֶשׁ, שנבחר על ידי לצייר אותו עם היד על הפנים שלך, וזה בשביל א אַקרַאִי שאני לא מבקש להבין בדיוק תואם את הפה שלך שמחייך מתחת לזה שידי מושכת אותך.

אתה מסתכל עלי, אתה מסתכל עלי מקרוב, קרוב יותר ויותר ואז אנחנו משחקים בסייקלופ, אנחנו מסתכלים יותר ויותר ועינינו מתרחבות, מתקרבים זה לזה, חופפים והקיקלופים מסתכלים זה על זה, נושמים בלבול, פיהם נפגשים ונלחמים בחום, נושכים אותם שפתיים, בקושי מניחות את לשונו על שיניו, משחקות במכלאות שלהן לאן האוויר הכבד בא והולך עם בושם ישן ושקט. אז, הידיים שלי מבקשות לשקוע בשיער שלך, לאט לאט ללטף את עומק שיערך בזמן אנו מתנשקים כאילו פינו מלא בפרחים או דגים, בתנועות ערות, בניחוח אפל. ואם אנו נושכים את עצמנו הכאב מתוק, ואם נטבעם במשיכת נשימה בו זמנית קצרה ונוראה, המוות המיידי הזה יפה. ויש רק רוק אחד ורק טעם אחד של פירות בשלים, ואני מרגיש שאתה רועד נגדי כמו ירח במים.

(…)

על השבר והמחבר

חוליו קורטזר (1914-1984) היה סופר ומתרגם של לאום ארגנטינאי, נחשב לגדול הסופרים באמריקה הלטינית של המאה ה -20. חבר ב "בום אמריקה הלטינית" כביכול, עבודתו סווגה כניסיונית וסוריאליסטית, ובה היא הפרוזה הפואטית שולטת, למרות שהוא בעצם כותב סיפורים ו רומנים.

השבר שהצגנו שייך לרומן שלו קלאס (1963), אולי יצירתו הידועה ביותר של המחבר, שבה הציע דרך קריאה חדשה לגמרי רומן, המציע לקורא את האפשרות לדלג בין פרקים או למצוא סדר משלהם קריאה. מסיבה זו היא נקראת לעתים קרובות "אנטינובלה" או "קונטרנובלה". העלילה קשורה לאהבתו של הגיבור, הורסיו אוליביירה, עם אישה אורוגוואי בשם לוסיה, שזכתה לכינוי "לה מאגה" לאורך כל הרומן.

"הלהבה הכפולה. אהבה וארוטיות "(קטע)

מְחַבֵּר: אוקטביו פז

מִין: מבחן

אהבה היא אחת התגובות שהאדם המציא כדי להסתכל למוות בפנים. בגלל האהבה אנחנו גונבים ממנו בזמן שהוא הורג אותנו כמה שעות שאנחנו הופכים לפעמים לגן עדן ופעמים אחרות לגיהנום. בשתי הדרכים, הזמן רגוע ואינו עוד מדד. מעבר לאושר או בגידה, גם אם מדובר בשניהם, אהבה היא עוצמה; הוא אינו נותן לנו נצח אלא חיוניות, אותה דקה שבה דלתות הזמן והחלל ערומות: הנה יש ועכשיו היא תמיד. באהבה, הכל הוא שניים והכל נוטה להיות אחד (…).

על השבר והמחבר

אוקטביו פז (1914-1998) הוא אחד השמות הגדולים בספרות אמריקה הלטינית. הוא היה משורר מקסיקני, מסאי ודיפלומט, זוכה פרס סרוואנטס 1981 ופרס נובל לספרות משנת 1990. את עבודתו הענפה והניסיונית קשה לסווג למגמה סגנונית אחת, שכן כמשורר העז לתנועות אמנותיות שונות. שֶׁלָהֶם מסותמצד שני, הם מוערכים מאוד, והם מתייחסים לנושאים שונים כמו אהבה, הבנייה הדמיונית של אמריקה הלטינית או מקור החיים. שִׁירָה.

בקטע זה שהפקנו מהחיבור שלו הלהבה הכפולה. אהבה וארוטיות (1993), ניתן לראות את האופן שבו הוא משקף את טבע האהבה. זהו ספר בו הוא מנסה להסביר את הדרך בה חשבנו על אהבה במערב, מימי קדם ועד ימינו, ועושה זאת באמצעות שפה עשירה מטאפורות ובגוון פואטי ברור.

"הידאלגו דון קישוט דה לה מנצ'ה" (קטע)

מְחַבֵּר: מיגל דה סרוונטס

מִין: רומן

גן עדן הפך אותי, כדבריך, ליפה, ובאופן כזה שבלי להיות חזק לשום דבר אחר, היופי שלי מניע אותך; ועל האהבה שאתה מראה לי אתה אומר, ועדיין רוצה, שאני מחויב לאהוב אותך. אני יודע, מתוך ההבנה הטבעית שאלוהים נתן לי, שהכל יפה הוא אדיב; אך אינני מסוגל להשיג זאת, בשל היותנו נאהבים, מה שנאהב מחויב ביופי לאהוב את מי שאוהב אותו. ועוד, שזה יכול לקרות שאוהב היפה מכוער, והיותו המכוער ראוי לשנוא אותו, זה מאוד לא נכון לומר "אוהב אותך על היותך יפה; לגרום לי לאהוב גם אם זה מכוער ”. אבל, במקרה שהיופי פועל באופן שווה, לא מסיבה זו צריך משאלות, שלא כל היפות מתאהבות; שחלק מעודדים את הנוף ולא מוותרים על הרצון; שאם כל היפות יתאהבו ויתמסרו, זו תהיה הליכה של צוואות מבולבלות ומוטעות, בלי לדעת היכן הן עוצרות; כיוון שהנושאים היפים הם אינסופיים, הרצונות היו חייבים להיות אינסופיים. וכפי ששמעתי, אהבה אמיתית אינה חלוקה, והיא חייבת להיות מרצון, ולא בכפייה. בהיותי כך, כפי שאני חושב שכן, מדוע אתה רוצה שאכנע את רצוני בכוח, לא מאולץ יותר ממה שאתה אומר שאתה אוהב אותי טוב?

על השבר והמחבר

מיגל דה סרוונטס סבאדרה (1547-1616) הוא המחבר הגדול ביותר של אותיות היספניות. הוא היה משורר, סופר ומחזאי יליד ספרד, המחבר בין יצירות רבות של מה שנחשב לרומן המודרני הראשון: הג'נטלמן הגאוני דון קיחוטה מלה מנצ'ה (1605), אחת היצירות הגדולות ביותר של הספרות האוניברסלית והספר השני המתורגם והמתפרסם ביותר בהיסטוריה של האנושות, אחרי התנ"ך.

אולם שבר זה שבחרנו אינו מציג את דון קיחוטה או את חברו הנאמן, סאנצ'ו פאנזה, אלא הוא חלק מה- מוֹנוֹלוֹג של הכומר מרסלה, המתייחסת לאהבה ולהתאהבות במונחים מאוד מתקדמים לזמנה, המהווה ללא ספק מדגם לגאונותו של סרוונטס. הכומר מרסלה היא כמעט מבשרת הפמיניזם, שכן היא מעדיפה את בדידות הכפר לקבל את המנדטים האוהבים שהחברה מטילה על נשים.

מהו טקסט ספרותי?

א טקסט ספרותי הוא סוג של כתיבה החורגת מעצם התקשורת של רעיון או משמעות וזה מחויבות, אפוא, לספק לקורא חוויה אסתטית, כלומר חוויה של יוֹפִי. המשמעות היא שטקסט ספרותי נותן חשיבות רבה לא רק למה שהוא אומר, אלא לאופן שבו הוא אומר אותו ולריבוי המשמעויות שהוא יכול לבטא באמצעות המילים המתאימות.

טקסטים ספרותיים היו חלק מהמסורת האמנותית של האנושות מאז ימי קדם, כלומר של ספרות, ומאורגנים לקבוצות גדולות המכונות ז'אנרים, בעלי תכונות בסיסיות פחות או יותר מְשׁוּתָף. בהווה, ז'אנרים ספרותיים הם: שירה, נרטיב (הסיפור, הרומן, ה כְּרוֹנִיקָה) ודרמטורגיה (כלומר טקסטים תיאטרליים).

הפניות:

• "סוגי טקסטים" ב ויקיפדיה.
• "חיימה סבינס" ב ויקיפדיה.
• "אוקטביו פז" ב ויקיפדיה.
• "חוליו קורטזר" ב ויקיפדיה.
• "מיגל דה סרוונטס" ב ויקיפדיה.

לעקוב עם: