מאמר דעה על קוביד-19

מאמר דעה על קוביד-19

קונספיראנויה: המגיפה הזו בתוך המגיפה

האינטרנט בבית הפסיק לעבוד, דבר רציני בזמנים אלה של "משרד ביתי". ה חֶברָה הספק אמר לי שהמודם זקוק להחלפה, אז למחרת הם שלחו טכנאי שיעשה את העבודה: בחור פטפטן וידידותי, שבמהלך ארבעים וחמש הדקות במהלך ביקורו, הוא לא הצליח לעטות את המסכה כראוי (הוא השאיר את האף בחוץ), ולאור אי הנוחות הברורה שלי בהקשר זה, הוא עמד על כך שאין צורך לדאוג: קוביד-19 לא ממש היה קיים. הכל היה המצאה של התקשורת, חזית לניסיון ליישם סדר עולמי חדש.

מאותה סיבה, הוא הסביר לי, הוא לא קיבל חיסון וגם לא תכנן לעשות זאת, וגם לא יאפשר לבני משפחתו לעשות זאת. כמובן שניסיתי להציע לו טיעונים הגיוני נגד זה, כמו מאות האלפים שמתו, אבל הסיבות שלהם לא היו פתוחות לוויכוח. במקום זאת, הוא אמר לי לנצל את האינטרנט ששוחזר לאחרונה כדי "לחקור": מילה שהוא נהג להתייחס לצפייה בסרטונים ממקור מפוקפק ביוטיוב.

לצערי, הטכנאי שלי אינו מקרה בודד בימינו. ישנם רבים וממקורות שונים אשר נגועים במה שנראה כמגיפה בתוך המגיפה: תיאוריות קונספירציה. אנשים בהריון עם חוסר אמון כזה למערכת, למען כְּלֵי תִקְשׁוֹרֶת ועל ידי הממשלה, שמסוגלת לשים הכל בשקית אחת ולשמור בגלוי על המגזרים הבלתי ניתנים לפשרה קנאית של החברה למעשה פועלת יחד כדי לכפות "דיקטטורה בריאותית" באמצעות "פלנדמיה" ובכך להשיג "סדר חדש" עוֹלָם". זה האחרון לפעמים מתורגם להפחתה ב

אוּכְלוֹסִיָהבאחרים, במטרות פחות ברורות, כמו השתלת שבבים למעקב פרטני או הטלת עסק גלובלי של חיסונים נצחיים.

העצוב הוא שאפשר לחשוב שזה עניין של כתות, של כמה משוגעים, של אנשים בורים או שסובלים מפיגור תרבותי. אבל זה לא נכון. מצאתי גרסאות דומות פחות או יותר בפיהם של אנשים מכל השכבות, אנשים שלמדו באוניברסיטה ואנשים שמעולם לא דרכו בבית ספר, כי למען האמת, הקונספירציה אינה תוצאה של עבודה אינטלקטואלית אלא של מצב המתאים למצב פוסט מודרני.

נתחיל ממשהו סביר: המציאות מורכבת ולא תמיד יש נקודת מבט שמאפשרת לנו להבין אותה בצורה מספקת. במילים אחרות, יש הרבה בעולם שקשה להבין. זו הסיבה שההיסטוריה האנושית תמיד הייתה כל כך סותרת, כל כך מלאה בזעם, שרירותיות ומעשי טבח יוצאי דופן בשם אידיאל טרנסצנדנטי.

הקיום שלנו יתום: אנחנו לא יודעים למה אנחנו כאן, אין מי שיסביר לנו את זה. יש לנו רק את הידע שצברנו במשך מאות שנים, ידע שכל אחד עלינו לסקור בעין ביקורתית במשך זמן מה כדי לוודא שממצאים חדשים אינם לִסְתוֹר. בשביל זה המצאנו את האקדמיה: לסקור, לעדכן, להטיל ספק ולאמת את הידע האמור, שיכול בהחלט להיות בעל אופי מַדָעִי, פילוסופי, אמנותי, או מה שלא יהיה.

אבל אותה פעילות אינטלקטואלית הכרחית התרחקה בבירור מהציבור הרחב. אילו עקרונות מדהימים מניעים מדע וטכנולוגיה, אילו ויכוחים מתקיימים בנוגע לאמנות עכשווית או מהן הדילמות הדחופות של תקופתנו נראות כעניינים המוכרים למיעוט. השאר שקועים באפלוליות, שכידוע לנו היטב היא קרקע פורייה לאמונות תפלות, פרנויה, מניפולציות ובעיקר היעדר חשיבה ביקורתית ומושכלת.

זו הסיבה שמישהו יכול להיות לא אמון במה שהוא רואה בטלוויזיה, כי הוא יודע שתמיד יש מאחוריה אג'נדה פוליטית (כמו שיש בדרך כלל) ובו זמנית, לסמוך באופן עיוור על המידע שסופק על ידי ערוץ יוטיוב אנונימי, מבלי לתהות מי מייצר את החומר הזה, מהם המקורות שלו ומדוע הוא מופץ באותה פלטפורמה מַסִיבִי. והאחרון, כך נראה לי, הוא המפתח: התוכן החינמי באינטרנט.

רשתות חברתיות הן א עֵסֶק בין החברה השולטת בהם לבין המפרסמים המפרסמים שלהם, כלומר מדובר בעסק שלא מערב את המשתמשים שלו, שכן תשומת הלב של ההמונים היא בדיוק המוצר המוצע. לכן אין רגולציה על תוכן הזבל שהם מציעים: אין אסטרטגיית לגיטימציה, אין ערך קריטי.

אבל למרות שזה מסביר למה נמכר תוכן לא אחראי ברשתות החברתיות, זה לא מסביר למה טכנאי האינטרנט שלי מעדיף להאמין להסברים הפרועים האלה על המגיפה. והתשובה, לדעתי, מצביעה על הרגשי, הרוחני, האינטימי.

מול מציאות שהולכת ומורכבת וסוחפת, להיות חלק מכת האנטי-חיסונים נותן משמעות פשוטה לקיום, מאורגן במונחים אלמנטריים ואגב מחזק את נקודת המבט הזו בתחושת עליונות מוסרית: "אני מבין מה ההמונים להתעלם ".

כמו בני אדמה שטוחים ואלה שמאמינים שהעולם נשלט על ידי אליטה של זוחלים, הקונספירנואידים של קוביד הם אנשים רעבים למשמעות, להנחיה, לקוד אתי ופוליטי שיש לעמוד בו. הם סובלים מחלל קיומי שהתיאוריות הללו יכולות למלא, כמו שחבילת תפוצ'יפס ממלאת בטן ריקה. אבל אם הקונספירנואידים הם לא משהו, זה יוצא מן הכלל: במציאות הם שיקוף של חוסר עמוק של זמננו.

הפניות:

• "עיתונות דעות" ב ויקיפדיה.
• "קוביד-19" ב ויקיפדיה.
• "מה זה וירוס קורונה?" עַל החלוץ (סְפָרַד).
• "התפרצות מחלת הקורונה" ב- ארגון הבריאות העולמי.

מה זה מאמר דעה?

א מאמר דעה זה סוג של טקסט עיתונאי בו חושף המחבר בפני הקורא את עמדתו האישית לגבי נושא ספציפי. זה בעצם על טקסטים טיעונים, המשתמשים במידע כדי לקדם פרספקטיבה, כלומר לשכנע את הקורא לקחת את נקודת המבט שלו. מסיבה זו, הם בדרך כלל חתומים ובעלי אופי אישי (למעט מאמרי מערכת בעיתונות, שבהם משקף את העמדה המוסדית של העיתון), שכן הקורא עשוי להסכים או לא להסכים עם האמור בהם. זה קובע.

לעקוב עם: