דוגמה לסיפור ליניארי

א סיפור לינארי זהו סיפור, סיפור או אנקדוטה, המתבטאים בצורה כרונולוגית, ולכן הסיפור הזה ידוע גם כסיפור כרונולוגי.

בסיפורים אלו הרעיונות מתמשכים והגיוניים, יש להם התחלה וסוף, במונחים כלליים זהו הסיפור הנפוץ והפשוט ביותר.

דוגמה לסיפור ליניארי:

חבר אמת

כדי לקבל את העבודה הנוכחית שלי, הלכתי לראיון בחודש שעבר, ומכיוון שבאמת הייתי צריך את זה, נקטתי באמצעי הזהירות הנדרשים, למקרה שתהיה לי בחינה.

השתמשתי בחסכונות שלי וקניתי את החומר המעודכן ביותר באדמיניסטרציה, כדי להיות מעודכן, ואכן, התקדמתי יפה מאוד. אבל יום אחד אחרי הראיון הבנתי שאין לי בגדים לאירוע, את כל החולצות שלי הם היו בלויים והמכנסיים שלי הראו את השימוש בהם, החליפות שלבשתי בבית הספר כבר לא נשאר.

מיואש יצאתי לחפש את חבריי הוותיקים מבית הספר, אבל רבים כבר עברו דירה ואחרים לא היו שם.

הלכתי לביתו של חברי איסמעל, חברי לכיתה בתיכון, אבל לא היה אף אחד, כשיצאתי פגשתי את אחיו הקטור, שהגיע לבוש היטב בב.מ.וו הלבן שלו; סיפרתי לו מה קורה לי ובלי מילה הוא סימן לי להיכנס לרכב שלו; מכיוון שאף פעם לא הסתדרנו כל כך טוב, לא התווכחתי, הרגשתי שהוא לא מדבר איתי בגלל כמה שהתאכזרתי אליו כשהייתי צעיר יותר.

בשלב מסוים הוא לקח אותי למרכז קניות ונכנסנו לבוטיק, במקום הזה התייחסו אלי כמו שלא היה מעולם הם עשו את זה, ותוך רגע הקטור נעלם מעיניי, חשבתי שהוא השאיר אותי עם חבילת הבגדים.

הגיע הרגע שבו לבשתי את החליפה, וכשהעובד עזב לרשום לי את הפתק, הקטור הופיע, הוא נתן לי חמשת אלפים פזו ומשך כמעט מיד, רק עשה שלט בידו שאומר לחכות לו קצת.

שילמתי על הבגדים ונשארו לי חמש מאות פזו במזומן, הבחורה בקופה איחרה לטפל בי וכשיצאתי לחפש את הקטור לא הצלחתי למצוא אותו.

יצאתי למקום בו הייתה המכונית והסתכלתי דרך החלון, אבל מרגע אחד לאחר כשהרמתי את מבטי הוא כבר נכנס לרכב.

עליתי ואמרתי לו שאני אשלם לו הכל בתשלום הראשון שאקבל, אם יעסיקו אותי, ובלי ששמתי לב כבר היינו מול הבית שלי.

יצאתי מהמכונית, הוא רק בירך אותי בהוצאת ידו מהחלון.

הוא לא רוצה לדבר איתי, הוא ודאי יגבה ממני טובה, מוטב שלא אפגע בבגדים להחזיר אותם למחרת, אבל אלך לביתו להודיע ​​לו.

הראיון הגיע, זה היה יום שישי, ואחרי הראיון הלכתי ישר לבית שלו, עכשיו אכן מצאתי את איסמעל ואמרתי לו שאני רוצה לראות את הקטור.

ישמעאל השיב כי אתמול בבוקר הייתה הלוויתו והיום היה היום הראשון של הנובנה שהוא יתפלל אליו.

מה קרה?

ובכן, הוא מת בלחימה, אל תשכח שהוא השתייך לגיון הזרים, והוא מת בפלישה צבאית לפני ארבעה ימים.

לא האמנתי, והיה לי רק מטבע אחד מהכסף שהוא הלווה לי, באתי להגיד לו שאכן קיבלתי את המקום ובתשלום הראשון אחזיר את מה שהוא הלווה לי.

אני לא מבין כלום, הייתי איתו וקיבלתי את הכסף.

הם חלפו על פני והייתה אישה בוכה ואמרה, "... אבל רק אתמול הייתי איתו, הוא עזר לי לקחת את הבן שלי לבית החולים ושילם את כל ההוצאות, זה נכון! אני משלם על הכל, חשבתי שהוא לא מדבר איתי כי עזבתי אותו..."

באותו רגע הבנתי את הדברים והחלטתי לעזור בלי לצפות לתמורה.

הסוף.