טקס המחאה בצעדות עירוניות

"רחוק מהדימוי האקטואלי של מודרניות בלתי טקסית וחילונית לחלוטין, האנתרופולוגיה של מה שנקרא "חברות מורכבות", לא הפסיקה לתעד את חשיבותו של הממד הפולחני בחוקת החיים החברתיים של הימים שלנו.
מבחינת הצעדות, יש כמה קבוצות שמחליטות להשמיע קול אחד ולהדגים מה הן ומה הן מאמינות בלי לייבא את הקבוצות האחרות, כלומר, החברה מחולקת לפי נסיבות שונות כגון שכבות חברתיות ושונות אידיאולוגיות. אולי זה נובע מהרצון להשתייך למשהו או לקבוצה כלשהי איתה הם מזדהים.

וההילוכים הם לא רק להתגלגל ולהפריע לתנועה, אלא כמו שכתוב בספר סצנה שבה נדרשת הכנה מוקדמת בכל דרך כדי שהמסר יגיע לסוף נבחר.

צעדה כוללת הרבה אמצעי ביטוי ותקשורת, כלומר לכל אחד יש דרך ספציפית לצעוד, מסלול המשך, מקום שאליו הם צריכים ללכת, המקום חשוב מכיוון שיש מקומות שהם כבר נקודות מפגש ספציפיות כגון מַסָד. לכל צעדה יש ​​סיסמאות שונות המאפיינות אותן וחפצים שונים כמו באנרים או במקרים מסוימים תחפושות או בובות המסמלות מנהיגים מסוימים. אנשים רבים, הודות לתקשורת בכלל, הטלוויזיה, חושבים שהמפגשים הללו מבוססים על קבוצה של המון שרק גורם לבעיות בעיר. אבל האנשים שמעורבים באלה חושבים אחרת, הם אנשים שמחפשים הגדרה ולגיטימציה, עבורם זו צורת ביטוי, הם הופכים את גופם לטקסט להגדרה ופענוח, זו הסיבה שהם לא מבוצעים רק על ידי קבוצת אנשים ואין רק סוג אחד שלהם, יש את הצעדה, המצעד, העצרת והעלייה לרגל, כל אחד מהם הוא שונה. ובזכות ריבוי הקבוצות, הסיבות הן רבות ויותר ויותר אנשים מתאספים. למשל, כל שנה בסוף יוני מתקיימת צעדת הקהילה הגאה, שלא מבקשת לעשות מהומה ולעצור את התנועה, זאת אומרת שהם מבקשים להפסיק את הסימן הזה שהחברה שמה עליהם, הם מחפשים חופש וכפי שציינתי קודם הם נפגשים בנקודה שעבורם היא סמלית, כמו האנדרטה לחוארז, הם בוחרים המקום הזה בגלל האמירה "כיבוד זכויות הזולת הוא שלום", זה אומר שלאמצעי ההפגנה הללו יש סיבה והרחבה בעבר מַחֲשָׁבָה. ובמקרה הספציפי הזה, הם לא רק מבקשים לומר שחייב להיות חופש ולהיות נוכח, לא, זה גם נמצא בקרב אותה קבוצה או קהילה שכן הצעדה הזו מתנהלת אני מסתיימת במדרכות וברחובות שכן מי שהולך ברחוב אומר ש"יצאו מהארון", אז מעניין ללמוד מה עומד מאחורי הצעדות העירוניות הללו. מכיוון שלכל אחד יש מטרות ספציפיות, והחברים, הרוב מודעים למה שהם רוצים להשיג.