מאפייני הרומנטיקה הספרותית

הרומנטיקה הספרותית הייתה זרם שהגיח בסוף המאה ה -18, והיה בשיאו הגדול ביותר במאה ה -19; זה היה בהשראת רעיונות האיור, אך התמקד יותר ברגשות פרטניים.

מגמה ספרותית זו צצה בגרמניה והתפשטה ברחבי אירופה והתפשטה למושבות האמריקאיות. את המונח טבע אוגוסט שלגל בשנת 1801, מונח שבעזרתו תיאר את המגמה החדשה הזו שהחלה להתגלות בספרות ובתחומים אחרים.

ספרות הרומנטיקה מתעוררת כהתנגדות לספרות הבארוק והקלאסיציזם, בהתנגדות ברורה לרעיונות הרציונליזם והפרוגרסיביות שם הרבו רעיונות סטריאוטיפיים, גמישים וקרים, בניגוד להם רעיונות כמו ביטוי רגשות, כמו אהבה, פטריוטיות, הטבע הפראי, כמו גם כוחותיה הלא רציונליים של הרוח, הגנו על הדמיון והפנטזיה, והיו בעלי מרד שבא לידי ביטוי בתוכם מחזות.

המחברים החשובים והמשפיעים ביותר על תנועה זו בספרות ובמחשבה היו: וולפגנג פון גתה, פרידריך גוטליב קלופסטוק, לורד ביירון, ויקטור הוגו, פרידריך שילר ואדגר אלן פו.

רומנטיקה ספרותית ומאפייניה:

ראשית הרומנטיקה הספרותית. - הספרות הרומנטית מתחילה בהקשר ההיסטורי, כתוצאה מהשינויים שנעשו מבחינה חברתית על ידי הנאורות והמהפכה. תעשייתי ובתוך התנועה ה"רומנטית "שהתפתחה גם בתחומי אמנות אחרים, כגון ציור, פיסול ואדריכלות, בנוסף לפילוסופיה, כתביו הפילוסופיים של פרידריך שילר היו מהיצירות הספרותיות והפילוסופיות הבולטות בעולם. תְנוּעָה.

התנגדות לקלאסיציזם ספרותי. הספרות הרומנטית עמדה בניגוד לערכים ונורמות שנקבעו במגמות ספרותיות קודמות; כאמונה הרווחת באיור שרק התבונה והמדע יספיקו כדי לספק לבני האדם אושר, ללא קשר לרגשות, זו הסיבה שבגללה התנגדה לרומנטיקה, והעמידה את התחושות לפני הפנטזיה והדמיון על פני התבונה והמדע הסטטי והקר אִיוּר. הם עשו זאת באמצעות עבודות בהן הדמויות נתנו לראות את רגשותיהן, ועל ידי חשיפת תפיסות, כמו הוויה זו האדם היה יצור אומלל בחיים, והחברה והנורמות שלה מנעו ממנו להגשים את רצונותיו ודחפיו של לֵב.

הפגנה נגד המוסר הרווח. במידה מסוימת, הספרות הרומנטית מוחה נגד המוסר של תקופתה; לשים כגיבורים וגיבורי סיפוריו דמויות שהיו מבוטלות מבחינה מוסרית, כמו זונות, נווד, פיראטים, גנבים ושודדים, רוממות את אלה דמויות, והציבו אותם כאלופי החופש המתנגדים למעצמות המבוססות, כמו הכנסייה והמלוכה, כמו גם הכללה שהדמויות חיו בשולי ה חוֹק.

מקורות השראה .- זרם זה נוטה לעורר את יצירותיו במנהגים ואגדות מימי הביניים, כמו גם בפולקלור ובמסורות פופולריות. בנוסף לקבלת השראה מיצירות מימי הביניים, הם החלו לערוך טקסטים מאותה תקופה, בעיקר נושאים אפיים, שלעתים הגיעו להמציא טקסטים כאילו היו עתיקים.

נושא.- הרבה מהנושא שפותח על ידי זרם זה, בנוסף לסוגיות פילוסופיות (שילר), עוסק ברגשות כמו אהבה, שנאה, טינה, נטישה ושממה, המגלמים אותם בדמויותיהם, גורמים לאותן דמויות לסבול מקשיים, שברון לב, פרידה, קנאה, שמחות, שמחה, כעס או רוגע רוחנית, בנוסף למיומנויות כמו תעוזה, תעוזה, פזיזות או הערך. גם ברומנטיקה מופיע לעתים קרובות בכמה רומנים, התאבדות היא הבריחה היחידה וההקלה מהתלאות שלהם ושברון הלב.

ביטוי של רגשות אישיים. לספרות הרומנטית הייתה המוזרות שהמחברים ביטאו את רגשותיהם האישיים באמצעות השתלתם ביצירותיהם. הדבר ניכר יותר ביצירות פואטיות, בהן ניתן לצפות ברגשותיו השונים של המחבר, בין אם מדובר באופוריה, שמחה, עצב, מלנכוליה וכו '.

כמהים לחופש. זרם זה שבא לידי ביטוי ביצירותיו הספרותיות, כמיהה לחופש;

ניתן לראות זאת במספר רב של רומנים של זרם זה, היכן שהוא נמצא לרומם את ערכי החופש, לפני מונרכיות מוחלטות, כמו גם נגד דיכוי דָתִי. הם מקדמים את רגשותיהם הליברטריאניים של עמים מדוכאים, ומספירים את הפולקלור והמסורות של אוכלוסיות שחיו בדיכוי בגלל אבסולוטיזם או עבור יותר עמים. חזקה, ששלטה במדינות קטנות במשך תקופה ארוכה, והגיעה למקרה הקיצוני שחלק מהכותבים ביצעו פעולות מסוג אחר בנוסף לספרות, לתמיכה בעמים עָשׁוּק. זה היה המקרה של לורד ביירון וכניסתו למלחמה לשחרור יוון המדוכאת על ידי הטורקים. סיבות פוליטיות כמו זו היוו מקור השראה למספר רומנים של סופרים השייכים לזרם זה, ובאותה צורה תמך בלאומיות הגרמנית, האיטלקית והפולנית המתהווה, כנגד האימפריות המדכאות של אותם מדינות, או בעד איחודן פּוֹלִיטִיקָה.

קסם לאקזוטי. חלק טוב מהיצירות הספרותיות של מגמה זו, במיוחד רומנים, כרוניקות וסיפורים, הן בעלות מידה גבוהה של אקזוטיות; הקסם הזה לאקזוטי מקורו ברצון להכיר את העולם, שהוא תוצאה של האיור, כאשר הקיום והפרטים מתפרסמים של מקומות שעד כה לא היו ידועים לציבור הרחב, והפכו בספרות של זרם זה, לנושא חוזר, איתו כינו תשומת לב הקהל שלו, למשל איתור עלילות סיפוריו בסביבה כמו מדינות מזרח, (סין, הודו, יפן, מצרים ...), כמו גם הגדרות ג'ונגל, מדבר, הרים, בתי קברות, ים רחוק או סוער, חורבות עתיקות, או איתור סיפוריהם בזמנים ובמקומות שעברו או ב מדינות פנטסטיות.

כמה מהסופרים שכתבו במהלך עלייתה של תנועה זו הם בין האורטים המשפיעים ביותר בספרות העולמית.

סופרים כמו: יוהאן וולפגנג פון גתה, פרידריך שילר, ויקטור הוגו, אדגר אלן פו, ג'ורג 'גורדון ביירון, הברון השישי מביירון (לורד ביירון) וגוסטבו אדולפו בקר.