מהי מלחמת התשה

בעימותים רבים לאורך ההיסטוריה היו זמנים שבהם סיבולת והיכולת להתאושש מהפסדים תוך שמירה על עמדה וגרימת הפסדים בלתי הפיכים לאויב, הייתה חזקה יותר מהיכולת לתקוף.

בסוג זה של קונפליקט, הנקרא מלחמת התשהמי שמצליח להחזיק הכי הרבה זמן מנצח.

מלחמת התשה היא סוג של לוחמה שבה, כפי שמרמז שמה, היא מבקשת לשחוק את כוחות האויב תוך שימור שלהם, המבססים את הניצחון על ההפסדים של האחר, על קריסת הכלכלה שלהם או על מורל הלחימה שלהם. אוּכְלוֹסִיָה.

דוגמה טובה למלחמת התשה ושדווקא נושאת את אותו השם (מלחמת ההתשה) הייתה זו שהתנהלה בין ישראל למצרים בין השנים 1967-1970.

מזרח סְתִירָה, נלחם באמצעות חילופי ארטילריה ופעולות קטנות (מכות ידיים) התבסס על הקושי הישראלי לחדש את הכוחות האבודים.

בזמן ש אוּכְלוֹסִיָה מצרים הייתה גדולה, האימונים הצבאיים היו מועטים יחסית, וחיילי המילואים יכלו בקלות לפצות על ההפסדים, שיעור הילודה בישראל היה מהותי קטן יותר למדינה שכבר יש בה אוכלוסייה קטנה מספרית מזו של האויב הערבי העיקרי שלה, אז המנהיג המצרי נאצר קיווה להצליח למוטט את שני הצבא בתור ה כַּלְכָּלָה ישראלים.

התוצאה הסופית של התחרות הייתה תיקו טכני, אם כי שני הצדדים הכריזו על עצמם כמנצחים. (כל אחד מסיבותיו), שני הצבאות נשארו באותם קווי תיחום הם עזבו.

מלחמת העולם הראשונה יכולה להיחשב גם מקרה של התשה מזוין.

למרות שטכנית זה יהיה א מלחמת עמדה שבהן בוצעו התקפות גדולות כדי לכבוש את אלו של האויב, יש לה גם היבטים של מלחמת התשה, שכן בין התקפה ל התקפה, הפצצות ארטילריה, כמו גם פעולות התקפיות אחרות, ביקשו לשחוק את כוחות האויב תוך שמירה על ביטחונם.

הצד שנכנס למלחמת התשה חייב להיות בטוח מאוד בעמדתו לעשות זאת.

ובכן, כדי להצליח בסכסוך מסוג זה, אתה צריך להקל על הנפגעים שלך בהרבה יותר מְהִירוּת מאלה של האויב, בנוסף לכך שיש לה כלכלה שיכולה לקיים את הסכסוך לאורך זמן (זה סוג של מלחמה שנמשכת בדרך כלל לאורך זמן) ויש לה מוסר השכל של מלחמה של הכוחות ושל האוכלוסייה אֶזרָחִי שהם יכולים לסבול דלדול ממושך של נפגעים ואת הקשיים הכלכליים הנגזרים ממצב המלחמה.

יש לסמוך על כך שהאויב יסבול אותו דבר ועוד, שכן אם מתרגלים עימות מסוג זה, זה בגלל שהצד השני סובל מ מחסור של חיילים או לא יכול לעמוד בסכסוך כלכלית לאורך זמן.

מלחמת ההתשה קיימת מאז תחילת הימים.

דוגמה טובה לכך היא הטקטיקה שבה השתמש הרודן הרומי פאביו מאקסימו (ואשר יקבל את השם בקרב בני ארצו כ"טקטיקת פביאן", אם כי לא במובן החיובי) כדי להביס את חניבעל במהלך המלחמה הפונית השנייה, הימנעות מקרבות מפותחים וכופה את התשה של צבאו באמצעות פּוֹלִיטִיקָה של אדמה חרוכה.

גם הפלישות של נפוליאון והיטלר לרוסיה וברית המועצות בהתאמה, כמו גם מלחמת וייטנאם, יכולות להיחשב כעימות כזה.

צילום: Fotolia - nuvolanevicata