הרהור על איכות הסביבה

הרהור על איכות הסביבה

אף פעם לא מאוחר מדי לעשות משהו למען הסביבה

כולנו יודעים מה קורה לדגים אם לעולם לא נשטוף את מיכל הדגים שלהם: מים עכורים מלאים בלכלוך מחלישים אותם, הם חולים ומתים במהרה, קורבנות של סביבה לא מסבירת פנים ומוזנחת. החוויה הזו, המשותפת לילדים צעירים, היא טובה מֵטָפוֹרָה לתאר את הדרך בה אנו מתייחסים לסביבה. וגם אם לא נהיה שבריריים כמו אותם דגיגים שנרכשו בחנות, נספוג אותו גורל במידה רבה אם נתמכר לעצלנות ולחוסר זהירות בענייני סביבה.

אין חיים שאינם קשורים לסביבתו: לוקחים ממנו חומרים שימושיים ומחזירים אליו חומרי פסולת, שאחרים אורגניזמים הם מנצלים את זה, והמחזור חוזר על עצמו. זה משהו שהם אפילו עושים התאים שלנו: אנו נושמים חמצן, אנו נושפים פחמן דו חמצני; ה צמחים הם לוקחים את האחרון ומוציאים חמצן. זהו האיזון של הטבע, מצב של איזון רעוע ועדין, שכבר יותר ממאתיים שנה אנו מפרים אותו באופן שיטתי.

אני מתכוון, כמובן, לזיהום. ובמיוחד לזיהום תעשייתי, דינמיקה חדשה בתקופות ארציות, אם ניקח בחשבון את המהפכה התעשייתית התרחש רק לפני שלוש מאות שנים, אך ניחן בהשפעה הרסנית על הסביבה, מכיוון שהיא מכניסה חומרים מאוד תְגוּבָתִי,

רַעִיל, אפילו פסולת רעילה, או מוצקה שלוקח אלפי שנים להתפרק. דינמיקה אובדנית, שווה ערך לכך שהדגים בדוגמה הראשונית מתמסרים להרעלת המים שבהם הם שוחים.

למעשה, זרקנו את גזים רעילים של התעשיות שלנו ושל כלי הרכב שלנו באותו האוויר שאנו נושמים; אנו משליכים חומרים ושאריות למים המקיפים אותנו ובהם אנו מתרחצים ושותים; אנחנו משליכים פסולת פלסטיק לכל מקום, ועכשיו השברים הזעירים שלה (המכונה מיקרופלסטיק) נמצאים בכל מקום, אפילו במזון שלנו. לא צריך גאון כדי לנחש את העתיד המצפה לנו בדרך הזו: אותו עתיד שמאות אלפי אנשים כבר משלמים במקומנו. מִין שצועדים בקצב מאולץ לקראת הכחדה.

הראיות נמצאות שם: צילומים, דיווחים, סרטים דוקומנטריים שלמים על הרס ה בתי גידול משאבי טבע והרעלת משאבים. איך זה, אם כן, שהמציאות הזו לא מבהילה אותנו? איך זה שאנחנו לא רואים את הקורלציה בין הדינמיקה המטורפת הזו של זיהום לבין המחלות שפוקדות אותנו ושיטרפו את צאצאינו?

נראה שדעתנו מוסחת מדי מהצריכה ומההמצאות שלנו כדי להבין שהמורשת שלנו כמין עשויה בהחלט להיות קשה. לא רק בגלל שהובלנו אינספור אחרים למותם, אלא בגלל שאנחנו עלולים להרוס את בית הגידול שמקיים אותנו, לאט לאט לשבור את הכוס של מיכל הדגים שלנו.

אבל את המים המזוהמים של כדור הארץ שלנו, שלא כמו מיכל הדגים של ילדותנו, לא ניתן לשנות בקלות. לפחות לא בשבילנו. ייקח לכוכב הלכת אלפי שנים לתקן את הנזק שגרמנו תוך כמה מאות שנים, וסביר להניח שהוא יעשה זאת כשלא נהיה כאן יותר כדי לחזות בו. תפיסה עתידית שאולי לא מיידית, אבל זה נראית סביר יותר מדי יום.

אז הגיע הזמן לשאול את עצמך: האם זה המבוי הסתום שאנו רוצים להעביר לדורות הבאים? האם אנחנו באמת מוכנים לשלם את המחיר הידוע לשמצה של היותנו הדורות שהרסו את האקלים, שהרעילו את המים, שייצרו בטירוף בלי לדאוג למחר? האם זה לא בעתיד, אולי לא כל כך רחוק יַחַס מובן כקיום חסר אחריות, מזיק, לא מוסרי מול תוצאותיו הנוראות?

נדרשת פעולה, האנשים ברחוב דורשים זאת. שינוי חייב להתרחש, אם לא באופן מיידי, לפחות באופן מתמשך. אין כוכב לכת פנוי. זה אף פעם לא מאוחר מדי. בואו נפעל למען הסביבה.

הפניות:

• "השתקפות" ב ויקיפדיה.
• "מהי הסביבה ולמה היא מפתח לחיים?" עַל BBVA.
• "דאגה לטבע היא דאגה לאנשים" ב האומות המאוחדות (בִּלתִי).
• "הרהורים לצעירים על הסביבה" ב האוניברסלי (מקסיקו).

מהי השתקפות?

כאשר אנו מתייחסים לא הִשׁתַקְפוּת, או שאנחנו אומרים שמישהו צריך להרהר, אנחנו מתכוונים לעובדה של חשיבה זהירה, עמוקה וכנה על נושא שמעניין במיוחד. רפלקציה היא אפוא מדיטציה או עבודת גמר המשותפת עם צדדים שלישיים כדי להזמין אותם לחשוב על אותם רעיונות או להעריך את אותה נקודת מבט.

אנשים יכולים להרהר בכל נושא אפשרי, כולל הקיום שלהם או על הדרך שבה חיו את חייהם, או על נושאים עכשוויים, שחשיבותם היא אוניברסלי. אבל כל רפלקציה מתחילה מנקודת מבט אינדיבידואלית, אישית, סובייקטיבית, ומתייחסת לרעיונות של אותה נקודת מבט. דרך, בדרך חופשית, שאולי יש בה קפדנות טיעונים מסוימת ואולי לא, אבל שתמיד שואפת להשיג קצת סוג של סיכום.

לעקוב עם: