הביוגרפיה של פרידה קאלו

הביוגרפיה של פרידה קאלו

פרידה קאלו, ציפור נדירה של אמנות המאה ה-20

בתחילת המאה ה-21, שמה ותדמיתה של פרידה קאלו הפכו לפופולריים ואיקוניים כל כך עד שאין כמעט מי שלא יודע מי היא. עם זאת, הרבה פחות מודעים לחיים המיוסרים שהוא חי, לחקר האסתטי העמוק שנכנס לאמנות שלו המקום האייקוני שהיא תופסת במאה העשרים, כאחת היוצרות המקוריות והבלתי ניתנות לחיקוי של מקסיקו מַעֲרָב.

פרידה קאלו נולדה ב-6 ביולי 1907, בבית הוריה בקויואקן, מקסיקו סיטי. היא הוטבלה למגדלנה כרמן פרידה קראלו קלדרון, בתם השלישית (מבין ארבעה) של גיירמו קאלו, מהגר גרמני, ושל מתילדה קלדרון המקסיקנית. ילדותה התאפיינה בתופעות של פוליומיאליטיס, מחלה שהחזיקה אותה במיטה במשך תשעה חודשים והותירה את רגלה האחת דקה יותר מהשנייה, שבגינה נזקקה מאוחר יותר לשיקום.

מסיבה זו, אביה רשם אותה לספורט יוצא דופן עבור נערה מקסיקנית באותה תקופה, כמו כדורגל או אגרוף. עם זאת, המגבלות הפיזיות שהותירה לו המחלה מנעו ממנו לנהל חיי ילדות נורמלי, ורבים מהסבלות המוקדמות הללו הופיעו שנים מאוחר יותר כנושאים בתמונותיו.

בשנת 1922 פרידה נכנסה לבית הספר הלאומי למכינה של מקסיקו סיטי, אחד המוסדות הלאומיים היוקרתיים של אותה תקופה, שהתעניינה בלימוד רפואה. שם הוא התארס

חֲבֵרוּת עם אינטלקטואלים ואמנים מקסיקנים עתידיים במעמד של סלבדור נובו, אגוסטין לירה, אלפונסו וילה, בין היתר. זמן קצר לאחר מכן החל לעבוד בסדנת חריטה והדפסה של חבר של אביו, שם למד לצייר על ידי העתקת תחריטים של אנדרס זורן, למרות שמעולם לא הציג מתנות או עניין באמנויות לפני כן פלסטי.

ההתחלה שלו בציור

בשנת 1925 התרחש אירוע טרגי בחייה של פרידה: האוטובוס שבו נסעה נפגע מחשמלית והותיר לה נזק עצום: העמוד שבר בחולייה בשלושה חלקים, שתי צלעות שבורות, שבר באגן ובעצם הבריח, רגל ימין שבורה באחד עשר חלקים ורגל ימין נקע. זה היה נס שהוא שרד.

רפואת התקופה עיינה את פרידה במשך שנים בפעולות מרובות ומתמשכות. ההערכה היא שהם היו בסביבות 32. בנוסף, שמו עליה מחוכי גבס ופלטה נוספת, שתוך כדי החזרה לחיים בהדרגה, שיתקו ובודדו אותה לתקופות שלמות. וכך, נאלץ להישאר דומם כדי לאפשר את הריתוך הנכון שלו עצמות, התחילה פרידה לצייר.

ב-1926 סיימה את הדיוקן העצמי הראשון שלה בשמן, אותו הקדישה לחבר שלה באותה תקופה, ומאז ואילך החלה לשאוף ליותר עם הציור שלה. בתחילה הוא התמסר לפורטרטים של חבריו ובני משפחתו, אותם מילא באלמנטים סמליים וחפצים המרמזים לשמותיהם. וכשגופה החלים, פרידה הצליחה לחדש את חייה החברתיים ולהתעניין בפוליטיקה. דרך חברו גרמן דה קמפו, מנהיג סטודנטים, הוא פגש חמושים קומוניסטים כמו חוליו הקובני אנטוניו מלה, והאחרון הכיר לה את מי שהיה אהבת חייו: צייר ציורי הקיר המקסיקני דייגו ריברה.

החיים עם דייגו

פרידה קאלו ודייגו ריברה התחתנו באוגוסט 1929, במה שרבים כינו בלעג "האיחוד של פיל ויונה", שכן הוא היה שמן ומחוספס, והיא הייתה זעירה וביישנית. מערכת היחסים ביניהם הייתה סוערת, נועזת ומלאת מורכבויות. הם חלקו את הקשר היצירתי: דייגו היה מעריץ גדול של ציוריה של פרידה והיא הייתה המבקרת הגדולה ביותר של ציורי הקיר שלו.

עם זאת, בהיבטים האינטימיים ביותר שלו חייו היו מלאים בתסכולים. ההיריון הראשון של פרידה, שנמשך שלושה חודשים בלבד לפני שנאלץ להפסיק, עזב ברור מאוד שהיא לא יכולה להיות אמא בגלל פציעות פוליו והנורא שלה תְאוּנָה. זה משהו שלקח לה שנים רבות לקבל. דייגו, מצדו, היה בוגד ללא הרף ואף ניהל רומנים עם כריסטינה, אחותה של פרידה עצמה, ועם נשים רבות אחרות. פרידה מיהרה לשלם לו באותו מטבע.

בעין ההוריקן 

בין 1931 ל-1933 חיו דייגו ופרידה יחד בארצות הברית, מדינה שבה תהילתו של ריברה גדלה מאוד, שהביאה איתה מקומות עבודה רבים; בדיוק ההפך ממקסיקו המהפכנית של פלוטארקו אליאס קאלס. מוזיאון דטרויט ומרכז רוקפלר היו רק חלק מיצירותיו החשובות ביותר באותה תקופה. פרידה, לעומת זאת, ציירה באופן ספורדי יצירות שהכילו ביקורות חשובות על אורח החיים האמריקאי.

באותה תקופה היא נכנסה שוב להריון ולמרות שניסתה לנהל חיים של מנוחה מוחלטת, ביולי 1932 הפלה שנייה, משהו שהוא ניסה לשקף בציור שלו "בית החולים הנרי פורד", אחד הידועים שלו מַסלוּל. שוממה מהאירועים הללו, פרידה התעקשה שהם יחזרו למקסיקו והם עשו זאת בשנה שלאחר מכן.

פעם אחת בבית, פרידה התמסרה לציור שלה. רבות מיצירותיה הגדולות הופיעו באותה תקופה, שבה גם מערכת היחסים שלה עם דייגו קיבלה תפנית מהדהדת, לאחר שגילתה את רומן האהבה של הציירת עם כריסטינה, אחותה של פרידה. ולמרות שבני הזוג הצליחו להשאיר את הדילמות הללו מאחור, מכאן ואילך טיפחה פרידה גם מאהבים רבים, גברים ונשים.

בשנים הבאות זכתה עבודתו לבולטות בפריז ובניו יורק, וזכתה לביקורות נלהבות מאמנים ואנשי רוח כמו אנדרה ברטון. בנוסף, גם פרידה וגם דייגו יצרו דמויות פוליטיות בולטות בעולם האמנות ואף קיבלו את פני המנהיג הקומוניסטי הרוסי לאון טרוסטקי לביתם, עמו ניהלה פרידה רומן קצר. עד מהרה המרחקים ההולכים וגדלים בתוך הזוג הפכו גדולים מאוד ובשנת 1939 הם החליטו להתגרש.

בניגוד למה שחושבים, אין פירוש הדבר התמוטטות מוחלטת של חברתי, פוליטי ו בין השניים, ובשנת 1940, בעוד שניהם בסן פרנסיסקו, ארצות הברית, הם החליטו לחזור אליה להתחתן. רק שהפעם חיי המין יהיו מחוץ לחוזה: כל אחד יכול להיות עם מי שהוא רוצה.

שנותיו האחרונות

האמנות של פרידה לא הפסיקה לצבור תהילה בארצות הברית. תערוכות ב-MOMA בניו יורק, במכון לאמנות עכשווית בבוסטון ובמוזיאון לאמנות בפילדלפיה נתנו דין וחשבון על כך. עם זאת, מצבה הבריאותי של פרידה היה לא יציב יותר ויותר. ניתוחים חדשים בארצות הברית ובמקסיקו עם שובה תמיד שמרו אותה במצב שברירי, ובשנת 1950 היא נאלצה להתאשפז במקסיקו סיטי למשך שנה שלמה.

בשנת 1953, מקסיקו סיטי הייתה עדה לתערוכת היחיד היחידה של עבודתה של פרידה בעודה בחיים, בגלריה דה ארטה עכשווית. אבל בריאותה של האמנית הייתה כה חלשה שהרופאים לא אפשרו לה להשתתף. אז, בניגוד לעצות של אנשי מקצוע בתחום הבריאות, פרידה ביקשה להעביר אותה באמבולנס. לכיוון הגלריה, ושם היא כיכבה בלילה על אלונקה, מספרת בדיחות ומוקפת בחברותיה.

אולם בשנה שלאחר מכן, גנגרנה אילצה את הרופאים לקטוע את רגלה, והדיכאון שנוצר היה כזה שפרידה ניסתה להתאבד פעמיים. באותה תקופה כתב כמה שירים אובדניים ביומנו. לבסוף, ב-13 ביולי 1954, בעיצומם של הכאב והייסורים, נשמה פרידה קאלו את נשמתה האחרונה. שרידיו הוסתר ב- Palacio de Bellas Artes במקסיקו סיטי וארון הקבורה שלו מכוסה בדגל המפלגה הקומוניסטית המקסיקנית, אליה השתייך כל חייו. האפר שלה שמור באותו בית שבו היא נולדה, היום שונה שם לבית הכחול של קויואקאן.

הפניות:

• "פרידה קאלו" ב ויקיפדיה.
• "ביוגרפיה של פרידה קאלו" ב מוזיאון פרידה קאלו.
• "פרידה קאלו, אייקון של המאה ה-20" ב נשיונל גאוגרפיק.
• "פרידה קאלו (מקסיקו, 1907-1954)" בתוך יש לו!
• "פרידה קאלו (ציירת מקסיקנית)" ב האנציקלופדיה בריטניקה.

לעקוב עם: