מסה פילוסופית על חופש

מסה פילוסופית על חופש

עד לאן מגיע החופש?

ה חוֹפֶשׁ זהו מושג בשימוש נרחב בפוליטיקה, במיוחד כשמדובר בהצדקת העמדות הרדיקליות ביותר וההחלטות המפוקפקות ביותר מבחינה חברתית. מאז הקמתו כערך ציבורי שאין עליו עוררין עם ניצחון הליברליזם מהמאה השבע עשרה, התייחסו לחופש זה הפך למקום נפוץ בהנהגת ההמונים ובהרצאות הפוליטיות של השחקנים הפוליטיים השונים של חֶברָה. אבל מה זה בדיוק חופש וכמה רחוק הוא מגיע נותרו שאלות הראויות לדיון בחברה הפוסט-תעשייתית העכשווית.

חירות, כפי שהוגדרה במילון של האקדמיה המלכותית הספרדית, היא "היכולת הטבעית שיש לאדם לפעול בדרך זו או אחרת, וב לא לפעול, אז הוא אחראי למעשיו", כלומר, מדובר ביכולת להחליט על דרכו ולקחת על עצמו את ההשלכות שכך לִרְמוֹז. במילים אחרות, חופש הופך לצורה של רצון חופשי.

המונח האחרון הזה נפוץ בשיח הדתי: אומרים שאלוהים, בורא ושולט העולם, מאפשר לנו חופשיים סוכנות ולכן אינה מתערבת כדי להגן עלינו מפני ההשלכות הקטסטרופליות האפשריות של מעשינו ו החלטות. זאת, למרות העובדה שאלוהים, על פי רוב האמונות, הכתיב חוקים מאוד ספציפיים למאמיניו, בהגשמתו - במיוחד במונותאיזמים הגדולים - הישועה או העונש יהיו תלויים נִצחִי.

אבל הרצון החופשי גם מרמז שבני אדם חייבים למצוא מודל של חברה המאפשר להם להתנהג בצורה טובה. לפיכך, עליה להציע חוקים ורשויות משלה, עליה להתנהל בצורה מאורגנת כלפי ה רווחה משותפת, אשר מניחה מתח בלתי נמנע בין הרצון האינדיבידואלי לצרכים של ה קולקטיבי. במסגרת המתח הזה התפתחו החברות המודרניות.

מה זה אומר להיות חופשי?

אדם חופשי, באופן עקרוני, הוא אדם הנהנה ממלוא זכויותיו וממלא את חובותיו במלואן. בין ההגדרות המילוניות של חופש ניתן למנות, למשל, היעדר תנאי חופש. עבדות, כלא או כפייה של המדינה, כך שהחופש עובר בהכרח דרך ההסכם עם רצון חופשי. עם זאת, לא ניתן להבין את החופש כהנאה מוחלטת מהרצון של האדם.

הפילוסוף הגרמני עמנואל קאנט הבחין בין שני סוגי חירויות: חיובי ושלילי. הראשון הם אלה המעצימים את הפרט לפעול, ואילו השניים הם אלה המורכבים מהיעדר מכשולים לפעול. במובן זה, למשל, להליכון יש את החופש החיובי ללכת בקצב שהוא רוצה, אך בו זמנית יש את חופש שלילי לנסוע בכבישים לא מופרע, למשל, על ידי מבצע משטרתי שמתקיים בשכונה סמוך ל.

מכאן נובע שכל חופש מתקיים במסגרת של אפשרויות שנקבעו על ידי נורמות וחוקים חברתיים מסוימים, ככל שה רווחה משותפת מוטלת על גחמה אינדיבידואלית, או אפילו, שההגנה על רווחת הפרט תלויה בהגבלה של החלטות. זה, אחרי הכל, מה זה אומר לחיות בחברה: לציית לאמנה חברתית שבאמצעותה החלטנו לנהל את חיינו, להימנע מהפיתוי של כאוס ואנרכיה.

כאן נכנסת האתיקה לתמונה בדיון. באיזו מידה אנשים באמת אוטונומיים והאם הם יכולים לקבל החלטות שפוגעות בצדדים שלישיים או אפילו בעצמם? זו שאלה שנשאלת לא רק במסגרת הפוליטית אלא גם במסגרת בריאות הציבור ותחומים דומים אחרים.

האם לאדם יש זכות לשים קץ לחייו? נניח שכן. האם לאישה הרה יש זכות לעשות זאת, ובכך לגרום גם למותו של ילדה? ואם כן, אז האם לאישה אחרת יש זכות להפסיק את ההריון כרצונה? האם אדם יכול לסרב לקבל חיסון בידיעה שהוא יכול להעביר את המחלה לאחרים? האם שוכר יכול להעלות את עלות השכירות של הנכס שלו באמצע א אסון טבע? כמה רחוק מגיע חופש הפרט כאשר זה פוגע בזו של צדדים שלישיים?

חופש ואחריות 

ניתן לפתור רבות מהסוגיות הללו אם נבין את החופש כצד אחד של המטבע שיש לו אחריות בצד השני. אחד לא יכול להתקיים בלי השני. מימוש חופש הפרט לא צריך בהכרח להוביל למעשה של פטור מעונש, וגם לא בהכרח צריך להיחשב כמשהו מקובל מבחינה מוסרית.

החוקי והמוסרי חייבים להיות גבולות שמתעלים את הרצון החופשי כדי למצוא איזון צודק בין סדר וחופש בחברות שלנו. אולם זו משימה לא פשוטה, והפוליטיקה היא התחום שבו צריך להתקיים הדיון הזה, כדי לעשות זאת. לנסות להשיג את ההבטחה של המהפכנים הצרפתים: חירות, שוויון ואחווה בין הצרפתים אנשים.

הפניות:

• "מסה" ב ויקיפדיה.
• "חופש" ב ויקיפדיה.
• "חופש" ב מילון שפה של האקדמיה הספרדית המלכותית.
• "חופש" ב אוניברסיטת פאסטה (ארגנטינה).
• "חופש חיובי ושלילי" ב אנציקלופדיה לפילוסופיה של סטנפורד.
• "חירות (זכויות אדם)" ב האנציקלופדיה בריטניקה.

מה זה חיבור?

ה מִבְחָן זה ז'אנר ספרותי, שהטקסט שלו מאופיין בכך שהוא כתוב בפרוזה ובהתייחסות חופשית לנושא מסוים, תוך שימוש ב טיעונים והערכותיו של המחבר, כמו גם המשאבים הספרותיים והפואטיים המאפשרים לייפות את היצירה ולהעצים את מאפייניה האסתטיים. הוא נחשב לז'אנר שנולד בתקופת הרנסנס האירופי, פרי, מעל הכל, פרי עטו של הסופר הצרפתי מישל דה מונטן (1533-1592), ושבמהלך מאות השנים הוא הפך לפורמט הנפוץ ביותר להבעת רעיונות בצורה מובנית, דידקטית ו רִשְׁמִי.

לעקוב עם: