מאמר קריטי על רשתות חברתיות

מאמר קריטי על רשתות חברתיות

רשתות חברתיות ומידע מידע: להרוג את השליח

במסגרת מגיפת COVID-19 שהתרחשה בתחילת המאה ה-21, ארגון הבריאות העולמי טבע מונח הכרחי כדי לתאר את הזרימה הכאוטית והמזיקה של תוכן קונספירציה במדיה החברתית שירותים של העברת תוכן.

המונח החדש הזה בא לתת שם לבעיה שקיימת כבר זמן רב, אך הגיעה לממדים הגדולים ביותר שלה בהקשר של משבר הבריאות, במיוחד בהופעתם של מיעוטים המאורגנים להכחשה של חיסון. אבל הווירוס של קונספירציה ותוכן זבל, שנועד ללכוד את תשומת הלב של הציבור בצורה הגרועה ביותר. משתמש אינטרנט, מסתובב ברשתות החברתיות כבר כמה שנים, מבלי שאיש אי פעם העלה את קוֹל לדווח על כך.

באופן עקרוני, זה סוֹבלָנוּת או אפילו שותפות של עֵסֶק של רשתות חברתיות עם סוג זה של תוכן נובע מכך שלא היו הזדמנויות לאמת מה, עם זאת, זה היה ברור לכל מי ששם לב: שלתוכן הזה יש השפעה קיצונית על חשוב מקטעים של אוּכְלוֹסִיָה, ודוחף אותם לעבר עמדות קרובות לפרנויה, שנאה וחוסר סובלנות.

פעמים רבות, ההשפעות של תכנים אלו מתרחשות באמצעות תכני קלט בלתי מזיקים, מוגנים על ידי חופש הביטוי וההיבט לכאורה. חוֹפֶשׁ לבחור את התוכן שלהם. אני אומר "לכאורה" כי חופש כזה לא קיים: אלגוריתם תכנות בוחר עבורנו ומפציץ אותנו בהמלצות שאמנם לא הם חובה, מטשטשים כל תוכן אחר שעשוי לספק נקודת מבט שונה, ולדחוף אותנו יותר ויותר לעבר קיצוניות. ואני אומר "לא מזיק מלכתחילה" כי ככל שתהליך ההקצנה הזה מתרחש, המשתמש ברשתות החברתיות הופך הופך יותר ויותר רגיש לעמדות ואידיאולוגיות שרלוונטיות, בצורה הגרועה ביותר, לדו קיום בריא ול ה

דֵמוֹקרָטִיָה.

הסכנה של תוכן זבל

כמעט כל תכני קונספירציה מתוכננים ומובנים כדי לספק אינסטינקט אנושי: סקרנות, סקרנות, קסם למוזר ולחדש. רבים מאלה שניגשים לסרטון על כדור הארץ השטוח (האמונה שכדור הארץ שטוח ויש א קונספירציה להסתיר את זה) לעשות זאת בספקנות בריאה מסוימת, אך מפתה על ידי האפשרות להיות מְשׁוּכנָע.

אבל מה שרבים לא רואים, הוא שהנרטיב של כדור הארץ השטוח אינו עוסק רק בו כוכב הלכת שטוח או עגול אבל שיש קונספירציה שמנסה להרחיק אותנו מהאמת.

האמונה על כדור הארץ השטוח מכילה את האמונה שפשוט על ידי צפייה בסרטון של עשרה דקות, או שתיים או שלוש, "נחקרות", כלומר, מתבצעת התקדמות לקראת גילוי של אֶמֶת. וזו בעיה מכמה מובנים: מצד אחד, מכיוון שהיא מטפחת את תרבות האנטי-מדעיות, מפיצה בורות ו מאכיל באופן מלאכותי את האגו של הקורבן, שמעתה והלאה יגן על השן ותסמר את התוכן שלו "תַגלִית".

הבעיה הבסיסית האחרת

לכל האמור לעיל יש להוסיף את הדילמות הגלומות בפורמט המדיה החברתית: התמכרות והיעדר רגולציה של תכנים. זה לא מדאיג רק במידה שהם מחזיקים אנשים חשופים ללא הרף (על מסך הטלפון הסלולרי שנמצא בכל מקום) ל תוכן רעיל, וזה כשלעצמו כבר בעיה, אבל גם כי אין למי לטעון לפני התפשטות דומים תוכן.

חברת המדיה החברתית, למשל, נוהגת לשטוף ידיים עם טַעֲנָה של חופש הביטוי: המשתמשים בו, לא עובדיו, הם אלו שמייצרים ומפיצים את התוכן הזה. הם פשוט משמשים כמתווכים, כשליחים. וזה בטעם רע להרוג את השליח. בנוסף, תוכן ברשתות החברתיות נוטה להיות אנונימי, ולכן אין משתמש ספציפי להעמיד לדין; לכל היותר ניתן לסגור חשבון, מה שיאלץ את המשתמש לפתוח חשבון חדש כדי לחדש את התנהגותו המזיקה.

בשל ההשלכות הרות אסון שהיו לאלגוריתמים שלהם בטיפול בנתונים פרטיים, חברות אלו הבטיחו לקחת מכתבים בנושא: הפחתת התדירות שבה תוכן זה מקודם, הוספת אזהרות לתוכן שעלול להזיק, או אפילו לספק מידע לגבי קווי עזרה למקרה שמשתמש חושב שאיש קשר שלו עשוי להזדקק לכבל כדור הארץ. אך נותר לראות את האפקטיביות של צעדים כאלה, כמו גם את מידת האחריות שחברות אלו מוכנות לקחת לגבי התפקיד ששירותיהן ממלאים בחברה.

הפניות:

• "מסה" ב ויקיפדיה.
• "שירות רשת חברתית" ב ויקיפדיה.
• "לכוד ברשתות חברתיות" ב מגזין קריטי.
• "השפעת הרשתות החברתיות על צעירים" ב מעבדות אנדרומאקו.
• "הסיכונים של רשתות חברתיות בבריאות הנפש של מתבגרים" ב פנסים ראשיים.

מה זה חיבור?

ה חֲזָרָה הוא ז'אנר ספרותי שהטקסט שלו מאופיין בכך שהוא כתוב בפרוזה ובהתייחסות חופשית לנושא מסוים, תוך שימוש בטיעונים וב הערכות המחבר, כמו גם המשאבים הספרותיים והפואטיים המאפשרים לייפות את היצירה ולשפר את תכונותיה אֶסתֵטִי. הוא נחשב לז'אנר שנולד בתקופת הרנסנס האירופאי, פרי, מעל הכל, פרי עטו של הסופר הצרפתי מישל דה מונטן (1533-1592), ושבמהלך מאות השנים הוא הפך לפורמט הנפוץ ביותר להבעת רעיונות בצורה מובנית, דידקטית ו רִשְׁמִי.

לעקוב עם: