הגדרה של פילוסופיה פרסוקרטית

מאפיינים כלליים של הפילוסופיה הפרה-סוקרטית

הדאגה העיקרית של הפילוסופים הייצוגיים של התקופה הייתה חקר הטבע (physis), מחשבה כמכלול; תחומי העניין שלו היו בתחומי המתמטיקה, אַסטרוֹנוֹמִיָה, ה גֵאוֹגרַפיָה, רפואה וביולוגיה. בתורם, בהשפעת הסופיסטים, הם חקרו גם את תחום תוֹרַת הַהַכָּרָה וה סֵמַנטִיקָה.

בין הפילוסופים הפרה-סוקרטיים ניתן להזכיר את תאלס ממילטוס, אנקסימנדר ממילטוס, אנקסימנס ממילטוס, קסנופאנס של מילטוס. קולופון, פיתגורס מסאמוס, זינו מאלאה, אמפדוקלס מאקראגס, דיוגנס מאפולוניה, דמוקריטוס מאבדרה, אנקסגורס של Clazomene. שניים מהם היו רלוונטיים במיוחד, בהתחשב בהשפעת רעיונותיו: הרקליטוס מאפסוס ופרמנידס מאלאה.

המקורות של הפילוסופים הפרה-סוקרטיים שנשמרו הם עקיפים, בדרך כלל הם שוחזרו באמצעות שברים שצוטטו על ידי המחברים הקדמונים אחריהם (כגון אפלטון, אריסטו, סימפליציו וכו'), ושל עדויות לגביהם חיים.

קוסמוגוניות מיתולוגיות

הרעיונות הקוסמוגוניים על מבנה העולם, שנמצאים בבסיס ה מַחֲשָׁבָה רעיונות פילוסופיים רציונליסטיים למדי מגיעים, באופן פרדוקסלי, מהקשרים מיתולוגיים. לפיכך, סיפורי התיאוגוניה של הומרוס והסיוד מהווים מקורות מיוחסים להגות הפילוסופית היוונית במקורותיה.

התפיסה ההומרית, הפרה-פילוסופית של הנשמה (פּסִיכָה), כנשימה חסרת חשיבות, אשר כהשפעה מעניקה חיים לגוף ושורדת בהאדס לאחר מותו, היא קדמה לגדולות. חשיבות בהתפתחויות המאוחרות יותר של המחשבה היוונית (שהייתה לה, בתורה, השפעה מכרעת על ההיסטוריה של הרעיונות היווניים). מַעֲרָב). הפילוסופיות הפרסוקרטיות של פיתגורס, תאלס, אנקסימנס והרקליטוס הן יורשות לתפיסה ההומרית בהקשר זה.

באותו אופן, המאמצים הרציונליים להסביר את מבנה היקום - כהתפתחות ממקור פשוט וייחודי - מתייחסים גם למסורת השירית הקודמת.

הרקליטוס מאפסוס

הסיפורים שהגיעו לידינו על דמותו של הרקליטוס מציגים אותו בדרך כלל כדמות מיזנתרופ, שהיה לו מערכת יחסים גרועה עם בני אזרחיו, והעדיף לבוא ולשחק עם ילדים. הוא זכה לכינוי "האפל", לאור סגנון כתיבתו הנסתרת, הקשור לדמותו ה"אריסטוקרטית". רק ספר אחד, על הטבע, מיוחס לו.

הרקליטוס מציע כי חוּקָה של העולם - שרוב הגברים מתעלמים ממנו, המאמינים שיש להם מחשבה מסוימת - הוא בעצם אחד והוא מוסבר במונחים של הלוגוס כעיקרון הבסיסי של כל הדברים. ה מראה חיצוני רבים של היקום נאסף לכדי שלמות קוהרנטית, שבני אדם מהווים חלק ממנו, ואז הם יכולים לגשת אליו באופן הגיוני. הפכים מקושרים לתהליך אחד בלתי משתנה וזה, בתורו, מסומן על ידי טרנספורמציה קבועה.

כמו שהוא לוגואים בתור ה אֵשׁ הם דמויות שבפרגמנטים השונים מתייחסים לעיקרון האימננטי האמור שמאזן את רוֹב קוֹלוֹת בסך הכל, בהרמוניה רבה יותר. בדמותו של הנהר, ששרד עד היום תחת הרעיון ש"אף אחד לא יכול לרחוץ פעמיים באותם מים", מושג השינוי הקבוע מומחש כעיקרון הבלתי משתנה היחיד, המכונן את המציאות.

פרמנידס מאלאה

יצירתו המשמעותית ביותר של פרמנידס שהגיעה אלינו היא שירו, שהניח את היסודות המטאפיזיים והאפיסטמולוגיים שלימים יתפסו האפלטוניזם. שם, הוא מכריז שיש רק שתי אפשרויות, שתי דרכים שהמחשבה יכולה ללכת בהן, שתיהן סותרות זו את זו: הדרך של לִהיוֹת ואת הדרך של לא להיות.

השיר מורכב מוויכוח על הצורך לדחות את החלופה השנייה, מכיוון שהיא לא מובנת. רק דרך ההוויה בטוחה ומובילה אל האמת, ואנו ניגשים אליה בצורה רציונלית, לא דרך אמונות או חושים. רוב האנשים אינם מגיעים לידיעת האמת - ייחודית, מושלמת, בלתי משתנה - כי הם מבלבלים בין שתי הדרכים; עם זאת, בשום מקרה לא ניתן לחשוב על מה שלא קיים, ולפיכך להתקיים, כך שהוא לעולם לא יכול להיות אמיתי.

בִּיבּלִיוֹגְרָפִיָה

קירק, ג. S., Raven, J. E., & Schofield, M. א. ל. ג. אוֹ. ל. M. (2008). הפילוסופים הפרסוקרטיים: היסטוריה ביקורתית עם טקסטים נבחרים, טרנס. ישס גרסיה פרננדס, מדריד: גרדוס.