דוגמאות לספרות מודרניזם

ה ספרות המודרניזם הוא מכלול היצירות הספרותיות שנכתבו במודרניזם, תנועה שהתרחשה בין 1880 ל- 1920 באמריקה הלטינית והתאפיינה בחידוש השפה והצורה, תוכן אקזוטי, השימוש שֶׁל סמלים ודימויים חושיים ועידון. לדוגמה: "נוקטורן", מאת רובן דריו.

מחברי המודרניזם ביקשו לבדל את עצמם מכמה זרמים ספרותיים עכשוויים, כמו ה ריאליזם, נטורליזם ורומנטיקה, אבל הם השתמשו באלמנטים מאחרים שאיתם הרגישו מזוהה. כזה הוא המקרה של הפרנסיאניזם, שממנו לקחו את עידון היופי, ושל הסמליות, שממנו סיגלו את המוזיקליות ואת השימוש בסמלים.

בנוסף, דחיית הספרות ומציאות ההווה הביאה סופרים להשתמש בצורות ובמילים מהעבר או להמציא חדשים. לדוגמה, במקרה של שפה, כתות (מלים קלאסיות בלטינית ויוונית) או נאולוגים (מונחים חדשים ומומצאים).

ה שִׁירָה זה הז'אנר שבו המודרניזם בלט יותר מכל, כי השירים הם הטקסטים שבהם היו ניסויים פורמליים יותר. אולם, בנרטיב, כלומר ב- דִברֵי הַיָמִים, ה סיפורים וה רומנים, היה גם שיפוץ, למשל, משאבים פיוטיים הוכנסו לפרוזה.

ראשיתה של הספרות של תנועה זו קשורה בפרסום של כָּחוֹל…, מאת רובן דריו, כי בספר זה של שירים וסיפורים קצרים הם המאפיינים המרכזיים של המודרניזם, למשל, אמנות כיפי, ה שימוש בצבעים לסמל רגשות ומושגים והתנסות במטר בשירה ובדרך פנימה

פּרוֹזָה.

• ראה גם: שירים מודרניסטיים

מאפייני ספרות המודרניזם

את כל המאפיינים של המודרניזם חוצה המטרה ליצור ספרות חדשה ושונה מזה מההווה, לפיכך, מחפשים אלמנטים מתרבויות אחרות, מהעבר או כאלו שהן יצירות חדשות לחלוטין. חָדָשׁ.

• נושאים. הנושאים מגוונים מאוד ומראים את ההתחמקות מהמציאות ואת דחיית ספרות ההווה. הבולטים שבהם הם ספקנות, אהבה אידיאלית, קוסמופוליטיות, רגישות, מלנכוליה, ביטוי עצמי, חושניות, שעמום, אמנות ושירה. בנוסף, נפוץ מאוד שיש סינקרטיזם או מיזוג של נושאים מתרבויות שונות באמצעות תיאור של מקומות אקזוטיים או של המיתולוגיה וההיסטוריה של חברות שונות, כמו היוונית-רומית, המזרחית, האפריקאית, הנורדית וזו של העמים המקוריים. עם זאת, כמה מחברים מתייחסים לנושאים הקשורים למציאות בכרוניקות ובסיפורים.
• טופס. הטופס מציג בדרך כלל דחייה של ספרות ההווה, אם כי נעשה שימוש בהליכים מפרנסיאניות וסמליות. ביחס למדד, משתמשים בפסוקים חדשים, פסוק חופשי ופסוק ריק, ופסוקים ישנים של ספרות לטינית וימי הביניים, כגון הפסוק האלכסנדרוני (של ארבע עשרה הברות) או פסוקי תשע או השעה שתים עשרה הברות. בנוסף, נעשה שימוש גם ביצירות מתקופת הזהב הספרדית, למשל, ה סוֹנֶטָה.
• חידוש שפה. השפה נחצה גם על ידי הכללת אלמנטים מהעבר, שכן הם משולבים כתות (מילים מלטינית ויוונית קלאסית) ו ארכאיזמים (מילים ישנות); של מונחים זרים, כגון גליציות (מילים בצרפתית); ומילים חדשות ומומצאות לחלוטין, כלומר, נאולוגים. עם חידוש זה, המילים מפסיקות להיות אובייקט לתקשורת יומיומית, להפוך לאובייקט אמנותי ואסתטי.
• סִגְנוֹן. הסגנון יקר, כי יש דאגה לאסתטיקה וליופי; אריסטוקרטי, משום שהוא שונה מסגנון השפה הרגילה; ונוי, כי יש שפע של דמויות רטוריות, נהלי ציור ומוזיקליות (המופקת על ידי קצב וקצב). חרוז).
• דמויות רטוריות י משאבים ספרותיים. דמויות של דיבור ואמצעים ספרותיים נוכחים בכל ספרות המודרניזם, מכיוון שהם משמשים להשפעה אסתטית. הנפוצים ביותר הם:

• תמונות חושיות. הם תיאורים המעוררים כל מה שניתן לתפוס על ידי החושים, כגון צבעים, ריחות, צלילים, טעמים ומרקמים. לדוגמה: ריח של ורדים.
• סינסתזיה. זוהי תערובת של שתי תחושות או תחושה עם מושג או תחושה. לדוגמה: אמת מרה.
• אֲלִיטֵרָצִיָה. זוהי חזרה על צליל אחד או כמה צלילים. לדוגמה: לא הואאתא של הואא הואלקחת.
• תוֹאַר. זה שימוש בתואר אחד או יותר. לדוגמה: שמש נוצץ י זוֹרֵחַ.
• מֵטָפוֹרָה. זהו היחס שנוצר בין מונח ממשי (מה שמתייחס אליו) לבין מונח דמיוני (זה שמציין את המונח האמיתי, אך בעל משמעות פיגורטיבית). לדוגמה: נשמה קרח.

דוגמאות לספרות מודרניזם

דוגמאות לשירה של מודרניזם

1. "קופוליקני", מאת רובן דריו (ניקרגואה, 1867-1916)

זה דבר אדיר שראה הגזע הישן:
גזע עץ חסון על כתפו של אלוף
פרוע וקשוח קרב, שהמקבת הבשרנית שלו
הניף בזרועו של הרקולס, או בזרועו של שמשון.

שערו לקסדה, החזה שלו לשריון,
האם לוחם כזה, מאראוקו באזור,
חונית היער, נמרוד שצד הכל,
לחנוק שור, או לחנוק אריה.

הוא הלך, הוא הלך, הוא הלך. הוא ראה את אור היום,
אחר הצהריים החיוור ראה אותו, הלילה הקר ראה אותו,
ותמיד גזע העץ על גב הטיטאן.

"הטוקי, הטוקי!" זועקת הקסטה המזועזעת.
הוא הלך, הוא הלך, הוא הלך. השחר אמר: "די",
ומצחו הגבוה של קופוליקן הגדול עלה.

1. קטע של "Tristissima nox", מאת מנואל גוטיירז נגרה (מקסיקו, 1859-1895)

יו

זמן של שלום עצום! טֶבַע
נמסר בשעות הערב
לגובלינים חסרי שינה ורוחות רפאים עזות,
נראה שרגעים קצרים מנמנמים
מחכה לעלות השחר. לרכוב על הרוח,
עם כנפיים ללא תנועה, ביבשה:
האלון ישן; הזאב המנומנם
הוא מתמתח בצייתנות ועוצם את עיניו.
בחלום העצום, החלום הקצר
שלא מרעידים את הגשמים השוטפים
והם מפריעים רק בחורף הקשה
טפטוף איטי או גשם קל.
זה החלום העצום: צעד אחר צעד
הפנתר שטרף לאחרונה
למייל האומלל, חפשו בשתיקה
המאורה המסריחה: כבר לא נשמע
של הנחש המהיר המשרוקית,
ובין אורות גדולים, הניזונים
הסדקים המתפצחים של האלון,
לשכב את הנוסע ביער
ליד הרובה הישן שלו.
הכל נח: בורח באוויר,
אחרי המכשפה השטנית, הגובלין הזריז;
האור מתקרב, הרוע מסתיים,
נשמות עולות והשלום יורד!

1. "של העריץ", מאת חוסה מרטי (קובה, 1853-1895)

של העריץ? של העריץ 
תגיד הכל, תגיד עוד!, ותסמר 
בזעם של יד עבד 
על חרפתו לצורר.

של הבאג? טוב מהטעות 
תגיד את המועדון, תגיד את המדרכות 
כהה: תגיד מה שאתה יכול 
של העריץ ושל הטעות.

של אישה? יכול בהחלט להיות 
שתמות מהנשיכה שלו;
אבל אל תכתים את חייך 
אומר אישה רעה!

1. "ישנת", מאת דלמירה אגוסטיני (אורוגוואי, 1886-1914)

מוטבע בידיים שלי זה זרח
כפרס מוזר, ראשך;
המצאתי את המקרים שלה, והערכתי
אור לאור, צל לצל יופיו.

בעיניך אולי הוא התרכז
החיים, כמו מסנן של עצב
בשתי כוסות עמוקות... חלמתי
שהראש שלך היה פרח שיש...

כשעל מצח פנינת הירח שלך,
כמו מפלצת בשלווה של לגונה
התעוררה חשק אדיר ושתק...

הו! הראש שלך הפחיד אותי... הוא זרם
לה חיים לא ידועים... זה נראה
אני לא יודע איזה עולם אנונימי ולילי...

1. קטע של "שיר הייסורים", מאת לאופולדו לוגונס (ארגנטינה, 1874-1938)

(…)

ופתאום, מהדלת הסגורה
נשימה רועדת פגעה בי בעורפי.
וידעתי שזה הדבר הרע
של הבתים הבודדים ואני הסתכלתי בחסר,
אומר לי: "זה אבסורד
אמונה טפלה, פחד מגוחך.
והסתכלתי על החומה חסרת רגשות,
ושמתי לב שהרוח נעצרה בחוץ.

אוי חוסר האונים החיצוני והעצום הזה
של שתיקה!
האנוכיות הזו מאחורי דלתיים סגורות
שהרגשתי בכל העיר.
פשוט לא העזתי
להסתכל אחורה, למרות שזה היה נכון
שלא היה איש; אבל אף פעם
הו אף פעם, הייתי מסתכל בפחד!
מהפחד הנורא
להישאר מת.
לאט לאט, צומח
נחיל צינה חשמלי,
הם זיפו מהראש שלי
השיער,
אחד אחד הרגשתי אותם,
והחיים המוזרים האלה היו עוד ייסורים.

והסתכלתי על הידיים שלי
על השולחן, איזה חברים יוצאי דופן;
הידיים שלי כל כך חיוורות,
ידיו של מת
ושמתי לב שאני לא מרגישה
הלב שלי במשך זמן רב.
והרגשתי שאיבדתי אותך לנצח,
עם הוודאות הנוראה להיות ער.
וצרחתי את שמך
בצרחה פנימית,
בקול מוזר
שזה לא שלי ושזה היה מאוד רחוק.
ואז הצעקה הזאת
הרגשתי שהלב שלי עמוק בפנים,
כמו חבורה של דמעות,
הוא התמוסס בדמעות מועילות.
ושזה היה כאב של היעדרותך
על מה הוא חלם בהקיץ.

1. "לַיְלָה", מאת אמאדו נרבו (מקסיקו, 1870-1919)

אמא מסתורית מכל בראשית, אמא
מתנשא, אילם ונאמן לנשמות נשגבות;
קן לאין שיעור מכל השמשות והעולמות;
piélago שבו פגעי כל הסיבות רועדות!
הו דרך עצומה שמובילה ישר אל החידה;
ממלכת העצובים, חיק תקוותנו;
מחסה בשתיקה מפני רוע האהבה ללא תרופה;
סנדקית אבלה של עתידות יפות;
ממלכה שבה עפות כנפי התכלת של החלומות:
היו אישוני המראה שלי שמעתיקים את הכדורים שלך;
תהיה שתיקתך הקהילה העדינה של חיי;
תהיה העוקץ האלוהי הארקנה שלך של מוחי;
תהיה האמת הנידחת שלך, אחרי הקבר, הירושה שלי!

1. קטע של "הגמלים", מאת גיירמו ולנסיה (קולומביאנית, 1873-1943)

שני גמלים רפים, עם צוואר אלסטי,
עם עיניים ירוקות בהירות ועור בלונדיני משיי,
צווארים אסוף, אפים נפוחים,
בצעדים גדולים הם מודדים גדת חול של נוביה.

הם הרימו את ראשם כדי להבין, ואז
ההתקדמות המנומנמת של רגליה השעירות
– מתחת לדומבו האדמדם של שיא האש הזה –
הם עצרו בשקט, למרגלות בורות המים...

חמש שנים בקושי נושאים מתחת לכחול המפואר,
וכבר עיניו שורפות קדחת הייסורים:
אולי הם קוראים הירוגליף חכם ומטושטש
אבוד בין חורבות האנדרטה הידועה לשמצה.

משוטט בשתיקה על שטיח השינה,
כשהיום הגוסס עוצם את עיניו,
מתחת לבתולה השחורה שהובילה אותם בצל
הם העתיקו את מצעד המלנכוליה... (...)

1. "נוֹסטָלגִיָה", מאת חוסה סנטוס צ'וקאנו (פרו, 1875-1934)

לפני עשר שנים
שאני מטייל בעולם,
חייתי מעט!
אני מאוד עייף!
מי שחי בחיפזון לא באמת חי;
מי שאינו משרש אינו יכול לשאת פרי.
להיות נהר זורם, להיות ענן שעובר,
לא משאיר זיכרון, שום עקבות,
זה עצוב; ועצוב יותר למי שמרגיש
ענן גבוה, נהר עמוק.
הייתי רוצה להיות עץ טוב יותר מאשר להיות ציפור;
הייתי רוצה להיות עץ יותר מאשר להיות עשן...
ולטיול שמתעייף
אני מעדיף את הטרואר.
עיר הילידים עם מגדלי הפעמונים שלה;
מרפסות ארכאיות, פורטלים ישנים
ורחובות צרים, כאילו הבתים
הם גם לא רצו להיות רחוקים מדי.
אני על החוף
של שביל תלול.
אני מתבונן בנחש הדרך
זה על כל הר; לסובב קשר;
ואז אני מבין שהדרך ארוכה,
שהשטח קשה,
שהמדרון מפרך:
שהנוף חייב...
מַר! נמאס לי לשוטט, אני כבר מרגישה
נוסטלגיה, אני כבר משתוקק לנוח קרוב מאוד
שלי... כולם יקיפו את מושבי
לספר לך את צער וניצחונותי;
ואני בדרך שבה נסעתי
אלבום מדבקות, אספר בשמחה
אלף הלילות והלילה של הרפתקאותיי
ואסיים במשפט האומלל הזה:
חייתי מעט!
אני מאוד עייף!

1. קטע של "השיר של אוקוסאי", מאת חוסה חואן טבלדה (מקסיקו, 1871-1945)

מהאלוהים ועד הסמוראי,
מהנשר לבמבוק,
אוקוסאי צייר הכל
ב"מנגוה" וב"גואפו".

והצומח והחי
עכשיו הם חיים על הנייר
עם הכוכב והמינרל,
לתפארת מכחולו.

אנטנות חרקים,
הענן, הגל, הלהבה,
וההיבטים המדהימים
מפסגת פוזי יאמה;

והגשרים והמפלים
ליד המקדש ביער השקוע,
והקסם של הפונדקים
לאורך הטוקאידו.

מהכוכב ועד החילזון,
מהפנינה ועד קרפדת הבוץ,
אוקוסאי צייר הכל,
מהזחלים לשמש! (…)

1. "Magna voce per umbras", מאת אנטוניו מצ'אדו (ספרד, 1875-1939)

סירה: כל כך ייחודי
שמתיימר למוח הלא זהיר
החזון של חלום ימי
צליין אקראי.

מהקשת שלו, אם המאבק,
הרוח לא מטביעה אותם,
קול שואל עולה,
קול נוסף עולה ועונה:
קול ששואל: איפה?
ועוד קול שמצווה: אופנה!

מעריץ שואג את הטיטאן
אטלנטה הגל העז שלה
כמו בטן גדולה שהיתה
ללדת את לויתן:

ובין המכות שהולכות
מעוות את הים הטובע,
קול שואל עולה,
קול נוסף עולה ועונה:
קול ששואל: איפה?
ועוד קול שמצווה: אופנה!

רוח עלובה שמתקדמת
עם המטבח שלו עבור ה 
אוקיינוסים, לקראת אלוהים
וריבזו שזה לא מספיק!

לשווא התקווה שלך
עם דיאלוג התהום!
קול שואל עולה,
קול נוסף עולה ועונה:
קול ששואל: איפה?
ועוד קול שמצווה: אופנה!

דוגמאות לנרטיב של מודרניזם

1. "קפה", מאת ג'וליאן דל קאסל (קובה, 1863-1893). בכרוניקה הזו בית קפה מתואר בצורה פסימית, כי זה מקום שמייצר שעמום והכל בו ארעיים. בנוסף, נעשה שימוש במשאבי שירה מודרניסטיים, כגון סמלים להתייחסות למצבי רוח, פרוצדורות ציוריות ודימויים חזותיים ושמיעתיים.
2. "חג ההודיה", מאת חוסה מרטי (קובה, 1853-1895). כרוניקה זו מתארת ​​כיצד נחגג חג ההודיה בארצות הברית, תוך ביקורת על הקפיטליזם מודרניזציה והערה על מאפיינים של מדינה זו הקשורים לאוכלוסייה, לחברה, לכלכלה ולחיים כל יום.
3. "בחיפוש אחר תמונות", מאת רובן דריו (ניקרגואה, 1867-1916). כרוניקה זו מספרת את מסעו של אמן ומעמידה את הדימוי הכאוטי של העיר מול תיאור השלוות של הטבע.
4. אלילים שבורים, מאת מנואל דיאז רודריגז (ונצואלה, 1871-1927). הרומן הזה מספר את סיפורו של אלברטו סוריה, פסל, שמתקשה להסתגל לסביבתו החברתית. בנוסף, ישנה ביקורת על החברה, הפוליטיקה והתרבות של אותה תקופה.
5. "המלחמה האחרונה", מאת אמאדו נרבו (מקסיקו, 1870-1919). סיפור זה מספר סיפור דיסטופי, שבו בעלי חיים קמים נגד אנשים ויוצרים מערכת ממשלתית טוטליטרית ומדכאת.

מבחן אינטראקטיבי לתרגול

לעקוב עם:

• ספרות בארוק
• מגמות ספרותיות
• סוגי שירה
• שירים אוונגרדיים
• שירי דאדא
• שירי הרומנטיקה

הפניות

• בייקר, פ. (2017). מוֹדֶרנִיוּת. במורירס, א. & Villacanas, J. (עורכים), מושגים בסיסיים של המחשבה הנוכחית באמריקה הלטינית. ספרייה חדשה.
• פראדה א, ר. (2009). המודרניזם כתהליך ספרותי. ספרות ובלשנות, (20), 57-71. זמין ב: סקילו
• ליטבק, ל. (1981). מוֹדֶרנִיוּת. מהדורות מזל שור.
• סנטה קרוז אחורה, א. (2015). דברי הימים של חוסה מרטי ומקור העיתונות המודרנית של אמריקה הלטינית. ספרות ובלשנות, (31), 51-68. זמין ב: סקילו