מושג בהגדרה ABC

הקונספט של הביטוס -מונח לטיני המבטא את הרעיון של "דרך הוויה", "גישה", "נטייה" - פותח על ידי הסוציולוג הצרפתי פייר בורדייה (1930-2002), ותופס תפקיד מרכזי בתיאוריה שלו. הרעיון של הביטוס אינו שווה ערך למה שאנו מתכוונים בו הֶרגֵל בשפה היומיומית, אלא מורכב ממערכת של עקרונות המבנים את דרכינו לתפוס, להעריך ולפעול, שאנו רוכשים ומשכפלים מעצם השתייכותנו לקבוצה חֶברָתִי. אלו הם עקרונות מבניים היוצרים נטיות, הרגלים, דרכי תחושה, מכוח אילו אנשים השייכים לאותו מרחב חברתי יפעלו באופן דומה במצבים דוֹמֶה.

בורדייה מפתח את הרעיון של הביטוס להסביר את הטקסים שבאמצעותם נוצרו נישואים בחברה נתון, תוך ציון שניתן לראות אסטרטגיות משותפות שחזרו על עצמן בין המקרים יָחִיד. אסטרטגיות כאלה לא הוגבלו לנורמות הזדווגות מפורשות, אלא הגיבו להתנהגויות מקובלות במרומז.

ה הביטוס כמבנה

ה הביטוס מופיע כמערכת של עקרונות מבנה של תפיסה ושל ה התנהגות של פרטים בתוך קבוצה חברתית מסוימת, שכן פעולות כאלה שולטות. הם, במובן זה, ה"פרדיגמות" שמסדרות פרקטיקות חברתיות ואת המשמעויות שהן רוכשות במרחב החברתי. עקרונות אלו משולבים בתוכניות נפשיות ובנטיות גופניות באמצעות סוציאליזציה של פרטים, מילדותם. כתוצאה מכך, הם מרכיבים ידע שבשתיקה, שאינו מתווך על ידי מצפונו של הפרט, אלא פועל כ"אוטומטיזם" מעשי.

אין יחיד הביטוס הומוגנית עבור חברה שלמה, אלא, כשמדברים על הביטוס, מתייחסים להתאמה בין תנאי הקיום החומריים של הנבדקים - הקשורים למעמדם במעמדות חברתיים, לפי משאבים כלכליים זמין; כמו גם הכנסתם למוסדות חברתיים - ומערכת של נטיות, פרקטיקות וייצוגים סמליים המאשרים מחדש את השתייכותם של נושאים כאלה ל- קבוצה חברתית מוגדר על ידי תנאים אלה. ה הביטוס, כמבנה מבני, יש אופי אובייקטיבי; כלומר, היא אינה סובייקטיבית, שכן היא אינה תלויה בכל פרט ובהחלטותיו המודעות, אלא היא הקובעת את שדה ההחלטות האפשריות עבור אותו פרט.

כמערכת אובייקטיבית, קיומו של ה הביטוס מתעלה על נושאים מבודדים, וזו הסיבה שבורדייה מאפיין אותו כ"עמיד" ובתורו "ניתן להעברה", בין אם משום שאדם מתבטא כך. הביטוס בתחומים הניתנים להחלפה (למשל, בטעמם הגסטרונומי, בטעמם המוזיקלי, בפעילויות הפנאי שלהם וכו'), או בגלל שהוא משחזר את זה הביטוס על ידי העברתו לאחרים במקרים של סוציאליזציה (כגון גידול ילדים או חינוך מוסדיים).

למשל, אותו הביטוס של אדם המשתייך למעמדות הגבוהים בחברה יקבע את הצריכה התרבותית שלו (איזה סוג מוזיקה הם ישמעו, אילו יצירות ילכו לראות תיאטרון), דרכי הלבוש שלהם, הדיבור, המחוות שלהם ואחרות; מה שכנראה לא יעלה בקנה אחד עם אלה של אדם המשתייך לקבוצה חברתית מודרת. לפיכך, ניקח דוגמה נוספת, מאומת סטטיסטית שבהשוואה לביצועים אקדמיים דומה, ה למשפחות מהמעמד הנמוך קשה יותר לילדיהן לגשת ולהישאר בהן ה מערכת החינוך רִשְׁמִי.

מחד גיסא, מכלול ההוראות והפרקטיקות הסוציאליות תלוי בהשתייכות לקבוצה מסוימת ומאידך מאשש אותה מחדש. באותו מובן, האובייקטיביות של ה הביטוס זה משקף שזה לא מורכב ממנדט מפורש שחייבים לו ציות, למשל, זה לא צו שניתן להוציא מכוח פוליטי; במקום זאת, הוא מיוצר באופן קולקטיבי, כתוצאה מזיקות בחירה בין חברי הקבוצה.

הביטוס ושכל ישר

דרך נוספת להתייחס הביטוס זה באמצעות מושג השכל הישר, כלומר, התחושה המווסתת את התגובות החברתיות הצפויות במצב נתון, כמו גם את דעות הציבור. שימו לב שהמימד הזה של ה הביטוס הופך אותו למצע להפעלת שליטה, שכן הוא פועל כבסיס ל לֵגִיטִימִיוּת של כוח, הנלמד "באופן פדגוג" מהסוציאליזציה הראשונית. כך מתאפשרת הנצחתם של מנגנונים שרירותיים בהפעלת הפיקוד החברתי והפוליטי. כמקביל, שינוי התנאים החברתיים כרוך בשינוי של הביטוס.

הפניות

גרסיה, ג'יי. ס. M. (2017). ההרגל. סקירה אנליטית. כתב העת הבינלאומי לסוציולוגיה, 75(3), e067-e067.