חשיבותם של דמויות ספרותיות

בשדה של סִפְרוּת, ישנן צורות ביטוי שונות שמטרתן להעשיר את הנכתב. בדרך זו, הטקסטים, בין אם בפרוזה ובין אם בפסוק, זוכים ליופי ולמשאבים סגנוניים שפה לא פורמלי ויומיומי אין. זה ידוע בתור דמויות ספרותיות והבנת אילו סוגים יש ולמה הם מיועדים חשובה אם רוצים לדעת יותר על משאבי הספרות.

הספרות והצורך שלה לבנות שפה משלה

כל אחד מאיתנו, לאחר שקרא רומן, שירים, סיפור קצר או כל סוג של יצירה ספרותית, מציין מיד שזה לא כתוב באותם מונחים ובאותן צורות כמו אלה שנוהגים לדבר באופן לא פורמלי.

לפיכך, הספרות יצרה צורות ודרכי ביטוי רבות השונות מהשפה הדיבורית ולכן היא יכולה להיראות לפעמים מסורבלת או נוצצת. הדבר נובע מהצורך של הספרות לבנות את שיטות הכתיבה המיוחדות שלה המסמלות הבחנה מצורות כתיבה אחרות. תִקשׁוֹרֶת, ושם נכנסים הדמויות הספרותיות.

דמויות ספרותיות מול טרופים

כאשר אנו מדברים על השיטות שיש לספרות לבטא את רעיונותיה, אנו מוצאים שתי קבוצות עיקריות של פונקציות, חלקן ידועות יותר מאחרות. בין אלה הידועים כטרופים, המפורסמים ביותר הם מטפורות, מטונימיה, אנטונומזיה, אלגוריה או היפרבולה. במידה רבה או פחותה אלה מוכרים יחסית לאלה אֲנָשִׁים הם לא מוקדשים לספרות.

עם זאת, דמויות ספרותיות אינן מוכרות כל כך מחוץ לתחום הסופרים מכיוון שהן קשורות להיבטים דקדוקיים או אפילו למדד של המילים. מילים, מה שהופך אותם לאלמנטים די ספציפיים שלא כולם יודעים עליהם. בתוך סוג זה של דמויות אנו מוצאים שתי קבוצות גדולות בתורן: דמויות של דיקציה (אלה המורכבות מ אלמנטים דקדוקיים או מטריים) ואלה של מחשבה (שקשורים למשמעות של המילים שהן להשתמש).

אילו דוגמאות קיימות לסוג זה של בנייה ספרותית?

כאמור, דמויות ספרותיות יכולות להיות של דיבור או מחשבה. בין הראשונים נוכל למצוא את הדברים הבאים: דיאסטולה, סינלפס (שניהם טרנספורמציה של מילים), סיפסיס, היפרבטון או אנדיפלוזיס.

בצדן של דמויות המחשבה הספרותיות אנו מוצאים את הפרפרזה, הפרפרזה, הפרדוקס, האטופיה או השאלה הרטורית.

תמונות: Fotolia. wavebreakmediamicro