חשיבותו של רעיון החיים לאחר המוות

ידע מדעי הוא הביטוי הגבוה ביותר של הידע האנושי. חוקרים נקטו בצעדים חשובים מאוד כדי להבין את החוקים השולטים ביקום, כדי לפענח את חידות המוח או ביחס למבנים תת-אטומיים. למרות כל ההתקדמות הללו, יש תעלומה שנשארת סמויה ואין לנו עליה תשובה, רק כמה אמונות וכמה עדויות אישיות שלא תמיד מהימנות.

אנחנו מדברים על שאלה ישנה כמו האנושות עצמה: האם יש חיים לאחר המוות?

השאלה הגדולה שאף אחד לא מסוגל לענות עליה

עבור אדם מאמין עם אמונות דתיות, התשובה ברורה: החיים הארציים הם תקופה של קיומנו ואם נצליח להציל את נשמתנו כשיגיע סוף העולם, יש לנו את ההבטחה האלוהית של תְקוּמָה. במובן המחמיר, אין מדובר ב"חזרה לחיים", אלא מי שמת בחסדי ה' ייהנה מחיי נצח.

מ נקודת מבט ביולוגי גרידא, האדם והכל יצורים חיים הם נתונים לאותו תהליך: מוות של אורגניזם פירושו קץ לכל החיים.

שאלת החיים לאחר המוות זכתה גם לגישה מנקודת מבט אחרת. לפיכך, ישנם אנשים הטוענים כי חוו את מותם האמיתי ולאחריו הם חזרו לחיים.

העדויות הידועות מזעזעות ומרגשות עמוקות. לגביהם יש שתי גרסאות מנוגדות:

1) חווית החזרה מהחיים שלאחר המוות מצביעה על כך שלחיים הארציים אין התחלה וסוף, שכן האור המסתורי שנצפה בתופעות אלו מתפרש כמעבר לצורת חיים אחרת ו

2) הראייה של אור לבן זוהר המלווה בשלווה פנימית עמוקה היא מצב של מוּדָעוּת מה שקשור לחוסר חַמצָן במוח.

חיים רבים

בבירור מסורות דתי מודה שהחיים הארציים שלנו הם חלק מתהליך מורכב יותר.

על פי המסורת הבודהיסטית, נשמת האדם נסעה בממדים השונים של היקום. תופעה זו מוסברת באמצעות גלגל סמסרה. זה בעצם מורכב מהמנגנון הבא: נשמתו של יצור חי נתון לתהליך גלגול נשמות קבוע בו הרוח כמהה לשלמות.

גורלו של כל פרט לקראת צורת הקיום החדשה תלוי בדהרמה שלו ובקארמה שלו, כלומר בפעולות הטובות שביצע ובהשלכות של פעולות אלו.

מחזור זה של החזרה קיים בבודהיזם, אך גם בברהמניזם, אפלטוניזם או אורפיזם.

תמונות: Fotolia. הלנס, פאקורן