חשיבות הריבונות

ההגדרה של ריבונות מספרת לנו על חירותו של עם מעל לכל דבר.- אנו מגדירים ריבונות רעיונית בתור הזכות שיש לעם או לאומה להיות מסוגלים לבחור את ממשלתו, תוך התערבות בפרסום החוקים כיבוד זהה במה שמכונה טריטוריה לאומית, שזוהי סמכות השיפוט של אותו ויישום השונות שלו תַקָנוֹן.

עם זאת, הריבונות אינה מוגבלת ליכולת להחליט בעניינים פוליטיים, אלא מתרחבת לנושאים כגון החזקה של טריטוריה הנחשבת ריבונית, ההחלטה בנושאים כלכליים שניתן להצביע או לעשות בהם משאל חלוקה בין כולם העיר.

גם בעניינים תרבותיים ואידיאולוגיים נוכל למצוא את מושג הריבונות כשמדברים על עם שלא מאפשר את כניסתה של הפלישה הגלובליזית המפורסמת ומגן עליו. מסורות ותופעות תרבותיות. במילים אחרות, ריבונות היא היכולת של עם להחליט על עצמו מבלי לאפשר התערבות של עמים, שליטים או בריתות אחרים שעלולים להשפיע עליו.

מקור מושג הריבונות והוגים שעיצבו אותו לאורך זמן

תפיסה זו נולדה כהלכה ממקור המשפט, בהתחשב ככזה בהפעלת החוקים, יישומם על מסגרת קבועה והצורה. של ביצועו של אותו הדבר, בהכרח כינון הריבונות, ולכן נגזרת פעולתו של הכוח המאפשר לתת תפקיד של זכויות ו חובות בשבילם. כאן ניתן להזכיר אז כי ריבונות מובנת מתוך המסגרת המשפטית כי א

חוּקָה או מערכת חוקים נותנת לעם בעל הגדרה עצמית לקבל החלטות לגבי בעיותיו מבלי שגורם חיצוני יתערב בהם.

ההגדרה הקלאסית של ז'אן בודן קובעת ככזו את הכוח התמידי והמוחלט שיש לרפובליקה כצורת ממשל, ומעניקה לעצמה במקרה אחד את הכוח לקחת החלטות, בנוסף ליכולת להוציא חוקים ללא תלות בחוקים זרים שנוצרו והתפרסמו על ידי סוכנויות זרות לאומה, למעט חוק הטבע (הנקרא גם חוק אלוהי)

התפיסות הראשונות של ריבונות מגיעות מתקופות הרבה לפני המשפט הרומי ואפילו המשפט הקנוני, שהניחו את היסודות שלה בתקופות של ימי הביניים, בהם התווכחו שלוש מעצמות גדולות, שהן האימפריות הגדולות, הופעת הלורדים הפיאודליים ומצד שני הכנסייה, שיש להם במידה פחותה השתתפות של תאגידים המתמודדים על מימוש תקנות שונות בהתאם לזכויות שבהן ביקשו את מימוש פחית.

ריבונות בתקופת המלוכה וריבונות בתקופת הדמוקרטיה

למרות שהזכרנו את הרפובליקה כדוגמה לממשלה שיש לה ריבונות, אפשר למצוא מושג זה גם במונרכיות מוחלטות, נמצא כמימוש של אותו המלך או המונרך, מסיבה זו מטופל בשם הריבון, אפילו נחשב כמילה נרדפת של אותו הדבר.

בניגוד לכך, ובאמצעות זכות הבחירה כתרגיל של השיטה הדמוקרטית, נחשב כי הריבונות שייכת בדיוק לעם, מה שמחזק את התפיסה הזו במסגרת מֵתוֹדוֹלוֹגִיָה של זכות הבחירה העולמית והחוקים התומכים ומגנים על דֵמוֹקרָטִיָה.

בכל אחד משני המקרים, הן בצורה המלוכנית והן בצורה הדמוקרטית, ניתן להטיל ספק בריבונות כאשר שניים אומות או עמים יוצאים למלחמה וזה מניח התקדמות האחד על פני השני, כלומר ביטול זמני של ריבונותו של העיר. בפועל, חברות הן מורכבות וקשות לשליטה ולא פעם קורה שהן לא זכויות מוכרות בינלאומיות מכובדות במלואן ורצונו של ה רוב. זה קורה בכל פעם שעם מחליט לפלוש לטריטוריה של אומה אחרת, בין אם זה צבאי, כלכלי או תרבותי.

בכל אחד מהמקרים הללו אנו מדברים על פלישה וביטול ריבונות, בעיה חמורה שמשמעותה תחילתה של מלחמה או מתיחות בין שתי מדינות. למרות שעמדות אלו מוקעות לעתים קרובות בינלאומית, המציאות היא שהן חלק מעצם המורכבות של היותנו אנושיים ועלינו להיות מסוגל להקים מסגרות של כיבוד חוקים בינלאומיים המבקשים את הבכורה של הריבונות של כל שטחי כדור הארץ.

תמונות: iStock. קטארזינה ביאלסיוביץ' / אדוארדו לוצאטי