חשיבותם של השמאל והימין בפוליטיקה

בכל ויכוח פוליטי יש קריטריון כללי להבחין בין גישות אידיאולוגיות. ניתן לסכם קריטריון זה בשתי מילים: שמאל וימין.

השמאל כביכול כולל מגוון רחב של דוקטרינות, תצורות פוליטיות וקולקטיבים: סוציאליזם, סוציאל דמוקרטיה, קומוניזם, אנרכיזם, איכות הסביבה, פלטפורמות מחאה, תנועה חברתית, גישות אנטי-גלובליזציה וכו'.

הימין הוא גם ברבים, מכיוון שהוא כולל שמרנים, ליברלים, נוצרים דמוקרטים, פשיזם וניאו-פשיזם, לְאוּמִיוּת, וכו. תנועות פופוליסטיות יכולות להיות מפינה אחת וגם מפינה אחרת.

בשפה הפוליטית המקובלת, המונח שמאל הוא שם נרדף לפרוגרסיביות והמונח ימין שווה ערך לשמרנות. הבחנה זו קשורה ישירות לשתי המערכות הכלכליות הגדולות של המאה ה-20: קומוניזם ו קָפִּיטָלִיזם.

המרכז הפוליטי

בין שתי גישות אנטגוניסטיות תמיד יש אחת ביניים. בפוליטיקה, מפלגות המרכז הן אלו המשלבות הצעות טיפוסיות של הימין (למשל, החופשיים סחר בלתי מוגבל) עם כמה אמצעים חברתיים (לדוגמה, האוניברסליזציה של שירותים ציבוריים).

מקור ההבחנה הזו

לאחר ניצחון ה המהפכה הצרפתית בשנת 1789 היה ה הַדְרָכָה של הפרלמנט הלאומי הראשון, האספה המכוננת של 1791. נציגי האנשים שישבו באגף השמאלי של הפרלמנט היו היעקובינים, ואילו הז'ירונדינים ישבו באגף הימני.

היעקובינים היו המהפכנים ביותר וחשבו שנציגי העם צריכים להיות ה ביטוי הרצון הכללי (הם היו ידועים במונח זה כי הם נפגשו במנזר האבות יעקובינים).

הז'ירונדינים היו נציגים שהגיעו מאזור ז'ירונד והגנו על הכדאיות להסכים עם האצולה, הכנסייה והמונרכיה, ובמקביל, יחד עם זאת, הם סברו שיש להגביל את הצבעת המעמדות העממיים (הז'ירונדינים היו רפורמיסטים והתנגדו לכל תהליך מַהְפֵּכָנִי).

הדוגמה של סין מדגישה את המגבלות של שתי האופוזיציות האידיאולוגיות

ההבחנה הקלאסית בין שני הצדדים לא תמיד תקפה להבנת המציאות הפוליטית. ממשלת הרפובליקה העממית של סין היא דוגמה טובה לכך.

ממשלת סין נשלטת על ידי מפלגה אחת של אידיאולוגיה קומוניסטית. למרות זאת, למציאות הפוליטית יש הטיה קפיטליסטית בולטת. המיזוג הייחודי בין קומוניזם לקפיטליזם סותר את הבינומיאל הקלאסי שאנו רואים לאורך המאמר.

תמונות פוטליה. valentinakru