הפעל דוגמה לתסריט

בייצוגים התיאטרליים טקסט שנקרא "תסריט הצגה לתיאטרון ", יש לו סדרה של מאפיינים המאפשרים לשחקן להנחות את עצמו.

טקסט זה יכול לכלול את המילים והתנועות באופן ישיר או שהוא יכול להיות מלווה בהערות או הגהות, אשר יבהירו את הבנתך.

תסריט התיאטרון מחולק ל:

• מעשים
• סצנות ו
• הפסקות

השניים הראשונים קשורים היררכית, מכיוון שכל מעשה מורכב ממספר סצנות מסוים והפסקות משובצות בסצינות.

דוגמה לתסריט תיאטרון:

המעשה הראשון

חדר הרחצה של מוניקה. חדר רחצה מרוהט היטב עם גימורים מפוארים. הדלת נמצאת בצד שמאל. אריחי פסטל צהובים עם פסלונים משתלבים זה בזה. לכיור שתי דלתות בתחתית, מראה מלמעלה שנוגעת בתקרה, בצד ימין שירותים ומשמאל לכך אמבט ההימרומסאז '. שלוש מסגרות דקורטיביות. סבונים צבעוניים ועציץ.

סצנה I

מוניקה נכנסת לשירותים, יש לה טלפון אלחוטי בידה, סוגרת את הדלת ומביטה בעצמה במראה. דרך מתחשבת וכמו מזהה את עצמה, נראית מופתעת כאילו ההשתקפות שלה אינה שלה עַצמָה. הוא נוגע בפניו.

מוניקה: מממ! אין ספק; אני כבר לא נראה אותו דבר, אני לא אותו דבר. עשרים השנים האחרונות האלה הרגו אותי. התיקים שמתחת לעיניי הם מנדודי שינה, רגלי העורב ליד המקדשים הם תוצאה של החוויה הלא מסופקת והבינונית שרכשתי; סימן זה (המצביע על הסימן שהחיוך משאיר לאורך זמן) הוא צבוע. לחיות להיות מה שאני לא, להראות את עצמי כבובת חרסינה שאסור לה לשבור ולעשות חיבה לאותם אנשים שהיא לא יכלה לשאת, (נאנחת מיואש והתפטרות).

הוא עוצר מעט כשהוא ממשיך לחקור את פניה.

מוניקה: הקמטים על המצח שלי הם מהסכנה עלי בזרועות המגן של אמא ואבא והיו מה שהיה הם רצו שאהיה ולא מה שאני צריך להיות או יותר נכון מי אני ודחוס בתוכי שֶׁלִי; נעול בתוך כלוב בלתי שביר ובלתי ניתן להתגברות עמוק בתוכי ורק העימות עם הפחדים שלי ועם עצמי ישבור אותה.

סצנה II

היא מרימה טלפון וללא היסוס, אך מעט מפחדת, מחייגת מספר בקוצר רוח.

מוניקה: היי! (בנימה חושנית), כבר התגעגעתי לשמוע את קולך. לא התראינו במשך ימים ואני כבר זקוק לך כאן איתי, כל מה שהצלחתי לחשוב עליו מבלי לאבד גרם של ריכוז זה אתה. אני צריך אותך קרוב. אי הליטופים שלך משגעים אותי ומרגיזים אותי... אתה יודע (לוחש).

(הַפסָקָה)

מוניקה: גם אני אוהב אותך (סנטימנטלי).

(הַפסָקָה)

מוניקה: פאי! (בתדהמה). אוקיי בואו ננסה את זה.

הוא מחליק מעל האסלה, מתחיל לשחק בשיער, עוקב אחרי צווארו ועוצם את עיניו.

מוניקה: אהה! (בנימה אנחה).

הוא ממשיך ביד מלטפת את עצמו, ממשיך בשדיים עד שהוא מגיע למין.

הוא מגיב, פוקח עיניים, קם ומתחיל להתפשט. היא מסירה בטקטיקה את החולצה, פותחת את כפתורי החזייה ומניחה לה לרדת על הרצפה. היא אוחזת בטלפון עם הכתף ובשתי הידיים היא צובטת את שתי הפטמות שלה בחום עד שהן מתקשות. הנעליים עפות לצד השני של האמבטיה.

מוניקה: מממ! (בנימה אקסטטית).

בזה אחר זה הוא פותח נואשות את כפתורי מכנסיו, מסיר אותם ומשאיר רק את מכנסיו.

מוניקה:המשך בבקשה! אל תפסיק.

התחתונים כבויים. מוניקה עירומה לחלוטין וממשיכה באקסטזה. הוא מתחיל לאונן ביד ימין וקוטע את הפעולה לשכיבה באמבטיה. מוניקה נותרת רוכנת באמבטיה כשהיא עושה תנועות של הנאה ומלטפת את עצמה לחלוטין בשתי הידיים.

המעשה השני

מוניקה ומריאנה במחלקת הבכורה של האחרונה לפני עשר שנים. זוהי דירה קטנה, אך מרוהטת היטב. ללא סלסולים, אך ללא חסר אחד. הם נמצאים על מיטת הקינג סייז באמצע החדר, על גבי שמיכה כחולה. אתה יכול לראות את המטבח ברקע. טוסטר ומסחטת מיץ.

סצנה I

מוניקה ומריאנה מתעלסות במיטה של ​​השנייה. מוניקה יושבת על ברכיה ומריאנה שוכבת מולה. הראשונה מלטפת בעדינות את רגליה של השנייה ומתחילה לנשק את בהונותיה, נעה לאט ובזהירות במעלה רגליה, נותנת להן נשיכות קטנות. בין נשיקה, כזו, מושיטה יד עד ירכיה ממשיכה עם הנשיקות ומשלימה בליטופים, היא מסובבת את מריאנה וממשיכה על גבה היכן שהיא עוצרת כמה רגעים.

מוניקה: אין ספק, אתה הדבר היחיד בחיי. אני מקווה שזה יימשך עד הנצח הארור, ששום זמן אחר לא יפריד בינינו ונתמודד באומץ עוצמה וכנות כל המצוקות המגיעות לפנינו בדרך זו לקראת שיאה שלנו חיים.

מריאנה: אני רק מקווה שהחלומות שלנו יתגשמו ושכל מה שאתה אומר יתגשם.

הוא מגיע לקצות שערה ומשפשף אותם בתנועות פתאומיות ועליזות.

כשהם מגיעים לשם הם מחבקים אחד את השני בחוזקה ומתנשקים בתשוקה בלתי מרוסנת. הם פונים משמאל לימין מימין לשמאל בפעולת אהבה שהופכת להוויה יחידה כמו בתקופה מושעה, שנראה שאין לה סוף.

מריאנה, שנותרה על מוניקה, מציבה את מינה על בן זוגה והם מתחילים לבצע תנועות אגן במשך שתי דקות.

זה למעלה נשען על צד אחד של זה למטה והם מתחילים לאונן אחד את השני.

נראה שהם קצרי נשימה, אך אין כוונות לעצור את האירוע. מוניקה ממש מטפסת על מריאנה ותנועות האגן חוזרות על עצמן. אחרי שתי צרחות (אחת מכל אחת, אך מבולבלת מאחידות הזמן באורגזמה).

פעל שלוש

חדר הרחצה של מוניקה. חדר רחצה מרוהט היטב עם גימורים מפוארים. הדלת נמצאת בצד שמאל. אריחי פסטל צהובים עם פסלונים משתלבים זה בזה. לכיור שתי דלתות בתחתית, מראה מלמעלה שנוגעת בתקרה, בצד ימין שירותים ומשמאל לכך אמבט ההימרומסאז '. שלוש מסגרות דקורטיביות. סבונים צבעוניים ועציץ.

סצנה I

מוניקה עדיין באקסטזה באמבטיה כשהטלפון בין כתפה לאוזן.

מוניקה: משפחתי? כבר התחלת. לחתוך רגע יפה כמו זה שזכרנו רק עבור משפחתי.

(הַפסָקָה)

מוניקה: אה! אז זו לא המשפחה שלי אתה. אתה זה שחוזר לאותו ואותו אותו דבר.

(הַפסָקָה)

מוניקה: אני כן רוצה את זה אבל אני לא יכול.

(הַפסָקָה)

מוניקה מרימה את הטלפון וקמה, אבל ממשיכה באמבטיה מסתובבת.

מוניקה: לא, אני בהחלט לא מעז, אבל אני רוצה. אני לא יודע, זה כל כך קשה וכל כך מבלבל. אנחנו כאלה כבר עשר שנים, למה לא להמשיך.

(הַפסָקָה)

מוניקה: זה לא שלא אהבתי אותך, אתה הסיבה לחיי. אתה הסיבה לכל בוקר, הירח של כל הלילות החשוכים. ההשראה שלי. אבל מה הם הולכים לומר. הם הולכים להשאיר אותי ברחוב ואז מה אני אעשה. תאר לעצמך שאני הולך לגור איתך ואם זה לא יצליח. על מה אני אחיה? איפה אשן? וגרוע מכך, מה אני אוכל? אני לא יודע לעשות כלום, על מה הייתי עובד?

(הַפסָקָה)

מוניקה: ובכן, אתה צריך לחשוב על זה.

(הַפסָקָה)

מוניקה: מה לוקח את הסיכון? אתה מדבר על סיכונים! אתה לא יודע את הסיכון שאני לוקח בכל פעם שאני רואה אותך, בכל פעם שאתה מדבר איתי, בכל פעם שאנחנו אוהבים אחד את השני. אתה לא יודע את הסיכון שאני פועל מהסיבה הפשוטה והפשוטה שאני יושב כאן ומדבר איתך. מישהו יכול לשמוע את השיחה שלנו.

סצנה II

רוברטו יוצא על הבמה, ניגש לדלת האמבטיה, נועץ אוזן על הדלת. וזה נוגע:

רוברט:מוניקה? מה יש לך אהבה אתה מרגיש טוב? אתה שם הרבה זמן, אתה שם מאז שהגעתי. האם זה משהו העניין?

מוניקה: רוברט? הגעת; לא, שום דבר לא בסדר אהובתי. קלקול קיבה פשוט, אתה יודע, אתה אוכל משהו ולא אוהב את זה, קצת כבד אבל רק זה, בעוד רגע אני עוזב וזה חולף, כדי שנוכל לאכול ארוחת ערב.

מוניקה מנתקת את הטלפון בלי לומר מילה. היא מניחה אותו על הכיור, מכסה את פניה, אוחזת בשיער, פולטת אנחה הקלה, פותחת את הדלת ויוצאת מחדר האמבטיה.

רוברט: מה יש לך ילדה קטנה? היי? אני דואג לך (הוא מחבק אותה בחוזקה על חזהו ומנשק אותה על הלחי).

מוניקה: כבר אמרתי לך קלקולי קיבה פשוטים, אבל הם כבר עברו אותי, ברצינות אל תדאגי (מוניקה נותנת לרוברטו נשיקה נלהבת על הפה, אוחזת בידו והם מתחילים ללכת החוצה. סְצֵינָה).

מוניקה: האם אתה רעב לארוחת ערב? מוטב שאקנה לך קפה.

רוברט: איפה תמיד?

מוניקה: למה לא.

רוברט: הא! אגב, אני מקווה שהמשיבון לא התקלקל. כי בדיוק כשעברתי ליד החדר הקלטתי.

סוֹף