סינפוסיס דה שירה בגשם

הכשרה: שרים תחת הגשם

כיוון: סטנלי דונן וג'ין קלי.

תַסרִיט: בטי קומדן ואדולף גרין.

מוּסִיקָה: רוג'ר אדנס ואל הופמן.

צילום: הרולד רוסון.

הפצה: ג'ין קלי, דונלד אוקונור, דבי ריינולדס, ז'אן האגן, מילארד מיטשל, סייד שאריס וריטה מורנו.

מדינה: ארה"ב.

שָׁנָה: 1952

מִין: מוזיקלי.

מֶשֶׁך: 99 דקות.

יַצרָן: מטרו-גולדווין-מאייר

תַקצִיב: $2,540,800

שירה בגשם מספר את סיפורם של שחקן הוליוודי בשם דון לוקווד (ג'ין קלי) ובת זוגו לבמה לינה למונט (ז'אן האגן), שמתמודדים עם אבן נגף גדולה את הקריירה האמנותית שלו, כאשר בסוף שנות העשרים של המאה העשרים תעשיית הקולנוע עברה את השינוי הגדול ביותר שלה ועם המשבר הגדול ביותר שלה כשהסרט הראשון עם הקול יצא לאקרנים: "El Cantante de ג'ֶז"; הניסיון הקטן שהיה להם בטוקי בקול המחריד של לינה, גרם לסדרה של בעיות שניסו לפתור בעזרת שחקנית במה צעירה עם קול יפה קאתי סלדון (דבי ריינולדס) שדון מרגיש לה מאוד נִמשָׁך.

שירה בגשם (1952) ביים סטנלי דונן וג'ין קלי (דון לוקווד) שגם כיכבו בסיפור זה לצד דבי ריינולדס. (קתי סלדון), ז'אן האגן (לינה למונט) ודונלד או'קונור (קוסמו בראון) הוקלטה בשנת 1952, בהפקת המטרו-גולדווין-מאייר בעלות משוערת של שתיים מיליון וחצי דולר, כשהם מצליחים להיות מוכרים ברחבי העולם כאחד מסרטי הקומדיה המוזיקלית הטובים ביותר, ולכן קצת סקרן לדעת שה הגיבורה (דבי ריינולדס) שמה אומץ רב בבן זוגה, הבמאי והכוריאוגרף ג'ין קלי על חוסר יכולתו העצום לרקוד, אבל משהו ש עד עכשיו איננו יודעים מדוע נשכרה שחקנית שלא יכלה לרקוד למחזמר של הרקדנית המפורסמת ביותר בתולדות הוליווד, אך למרות זאת התוצאה הייתה נפלאה והבעיה עם ריינולדס נפתרה בכך שנתנו לקלי ואוקונור לעשות את החלק הקשה בסצינות הריקוד בתפקידים שלהם. בתור דון וקוסמו, שני חברים גדולים שהחלו את הקריירה שלהם בעסקי מופעים יחד כנגנים, רקדנים וזמרים, וזמן קצר לאחר כניסתם ל תעשיית הקולנוע.

צולם בתקופה בה הוליווד החלה להיפרד בהדרגה מהז'אנר המוזיקלי בשל התקציבים הגדולים שהפקה מסוג זה דרשה, קנטנדו תחת הגשם הוא הפך למיטב הייצוגים של ז'אנר זה, והצליח לתפוס את תשומת לב הציבור בעזרת סיפור זה, שנכתב והותאם ל שירים, כלומר החלק המוסיקלי של הסרט נכתב תחילה, מה שייצג אתגר גדול עבור התסריטאים בטי קומדן ואדולף גרין שהצליחו ליצור קלאסיקה הקולנוע נזכר באחד הרגעים החשובים ביותר לאמנות השביעית, כמו המעבר מסרטים אילמים לטוקי, מעבר שנלכד בצורה מושלמת בזה סרט.