ביוגרפיה של האפיפיור החדש פרנסיסקוס הראשון

הקרדינל חורחה מריו ברגוליו, S.I., הארכיבישוף של בואנוס איירס (ארגנטינה), רגיל לאמונת הטקס הרומי של התושבים בארגנטינה וללא המקובל באותה טקס, הוא נולד בבואנוס איירס ב 17- בדצמבר, 1936.

הוא למד ועשה דיפלומה כטכנאי כימיה ובהמשך בחר ללכת בדרך הכהונה, שלשמה נכנס לסמינר וילה דבוטו. ב- 11 במרץ 1958 הוא נכנס לחניכת אגודת ישוע, וניהל מחקרים הומניסטיים בצ'ילה.

בשנת 1963 חורחה מריו ברגוליו הוא חזר לבואנוס איירס, ועשה תואר בפילוסופיה בפקולטה לפילוסופיה של קולג'יו "סן חוסה" בסן מיגל.
מאוחר יותר, משנת 1964 עד 1965, הוא היה פרופסור לספרות ופסיכולוגיה בקולג'יו דה לה Inmaculada de Santa Fe ובשנת 1966 בבית הספר באל סלבדור בבואנוס איירס העביר שיעורים מאותו הדבר חוֹמֶר.
בין השנים 1967 - 1970 למד תאולוגיה בפקולטה לתיאולוגיה של קולג'יו "סן חוסה", בסן מיגל, שם הוא סיים תואר זה ולבסוף ב- 13 בדצמבר 1969 הוסמך לכהן בגיל 33 שנים.
בין השנים 1970 ל -1971, חורחה מריו ברגוליו הוא עבר את המבחן השלישי באלקאלה דה הנארס (ספרד) וב- 22 באפריל עשה את מקצועו התמידי.
הוא היה אמן טירונים בווילה ברילארי בסן מיגל בין השנים 1972 - 1973, פרופסור בפקולטה לתיאולוגיה, יועץ הפרובינציה ורקטור קולג'יו מאסימו.

ב- 31 ביולי 1973 הוא נבחר למחוז ארגנטינה ונשאר בתפקידו במשך 6 שנים.

בין השנים 1980-1986, פרנסיסקו הראשון היה רקטור בקולג'יו מאסימו ובפקולטה לפילוסופיה ותיאולוגיה של אותו בית וכומר בקהילת הפטריארך סן חוסה, שבדיכוס סן מיגל.
במרץ 1986, חורחה מריו ברגוליו הוא עבר לגרמניה שם סיים את עבודת הדוקטורט שלו, ומאוחר יותר הוצב במכללה לאל סלבדור ומאוחר יותר לכנסיית אגודת ישו, בעיר קורדובה, כמנהל רוחני ו מתוודה.
ב- 20 במאי 1992 מינה אותו חואן פבלו השני לתפקיד הבישוף הראשי של אוקה וכסייע לבואנוס איירס.

ב- 27 ביוני 1992 בקתדרלת בואנוס איירס הוא קיבל את הצו האפיסקופי של הקרדינל אנטוניו קווארראצ'ינו, מונסיגנור האפוסטולי מונוסיגנור אובאלדו קלברסי והבישוף של מרצדס-לואין, מונסיגנור אמיליו אוגננוביץ '.
ב- 13 ביוני 1997 הוא מונה כמבקר-שותף לארכיבישוף של בואנוס איירס ולארכיבישוף של בואנוס איירס לאחר שהחליף את קרדינל קוארצ'ינינו ב- 28 בפברואר 1998.

בשנת 2001 חורחה מריו ברגוליו הוא נקרא הקרדינל, הוא חבר במועצה האפיפיורית למשפחה ובוועדה האפיפיורית לאמריקה הלטינית.

חורחה מריו ברגוליו הוא בולט בצנע שלו, שלעולם לא התגורר באחוזה הארכי-ביסקופית בבואנוס איירס, שעבורו הוא גר תמיד בחדר פשוט במרכז ונסע בתחבורה ציבורית.

בצעירותו הוא איבד ריאה שאינה גורמת לו להפחית את פעילותו, אפילו לא עם חלוף הגיל, האם צמצם את פעילותו.

הוא נחשב למתון עם מנטליות גמישה, אם כי עמדותיו הדוקטרינליות והרוחניות דומות מאוד לאלה של יוחנן פאולוס השני ובנדיקטוס ה -16.

חורחה מריו ברגוליו התנגדה ללגליזציה של נישואים חד מיניים בארגנטינה והנשיאה כריסטינה פרננדז לקידום אמצעי מניעה הזרעה מלאכותית חופשית, כמו גם אימוץ הומוסקסואלים של ילדים, אם כי הוא לא יכול היה למנוע חלק מכך לִקְרוֹת.

כמו ישועים רבים, הוא התמסר לעבודה סוציאלית, בהיותו אדם פשוט שאוהב כדורגל, ואוהד הקבוצה של סן לורנצו דה אלמגרו.

הוא כתב כמה ספרים, כמו מדיטציות לדתיים או השתקפויות של תקווה וב- 13 במרץ 2013 בגיל 76 הוא הפך לאפיפיור הראשון שהגיע מאמריקה, ולוקח את שמו של פרנסיסקו.