סיכום האביר בשריון חלוד

מאת: רוברט פישר

"האביר בשריון חלוד" הוא ספר נפלא, קסום; הוא סיפור מלא בסמליות שמעביר אותך לעולם אחר שבו המחבר מעודד אותנו לחפש ו הכרת עצמנו, ובכך להציל את האני האמיתי שלנו מהחושך שבו יש לנו את זה שָׁקוּעַ; זו קריאה נעימה ופשוטה עם לימוד עמוק.

לרוע המזל אנו חיים בחברה בה המראה החיצוני הוא הדבר החשוב ביותר, בה אנו מקדישים לגיבוש דימוי כוזב (שריון) של עצמנו שנעים לאחרים, שמאפשר לכל אחד לקבל אותנו ולראות אותנו כמשהו נהדר, כטוב, נדיב ו לאהוב; אנו מעלים מחסום סביבנו שמוביל אותנו לא להיות אותנטיים, להתעלם מעצמנו לחלוטין וגורם לנו עדיין להאמין בדימוי שאנו מציגים לאחרים, שמונע מאיתנו להכיר ולהעריך את עצמנו באמת, אנשים ייחודיים ויוצאי דופן, כמו שאומר הספר, אנשים יפים, תמימים ומושלמים, זה שלנו פוטנציאל.

עלינו לקבל את ההחלטה להוריד את השריון כמו האביר, להיפטר מהבלמים שלנו, מהפחדים שלנו להתמודד עם המציאות; ללכת בדרך האמת כדי למצוא את עצמנו, להכיר את עצמנו, לאהוב את עצמנו וכך להיות מסוגלים לאהוב אחרים, כי למרות שפעמים רבות אנו אנו מסרבים לקבל זאת, כולנו זקוקים לאחרים שיגדלו כאנשים ויצאו מהחושך בו אנו חיים, עלינו לאפשר להם לעזור לנו ולעזור לָנוּ. על ידי לבישת השריון אנו שוכחים את זה, אנו הופכים להיות חסרי רגישות לחלוטין למה שקורה לנו מסביב, עד כדי כך שאנחנו אפילו לא זוכרים עוד איך הדברים מרגישים ואנחנו לא מבדילים טוב מזה שגוי.

להוריד את השריון מתאים לכל אחד, זו עבודה לא קלה, זה דורש הרבה כוח רצון ועבודה מאמץ פנימי מתמיד להיות אותנטי, להתמודד ולבסוף לנצח את הדרקון שלנו בתעוזה, רצון ו יֶדַע.

חלק מהספר שמשך את תשומת לבי והוא כשהאביר פוגש את מרלין והוא אומר לו שהוא אבוד כל חייו והאביר הוא כועס ויעזוב בשמחה, אך חולשתו היא כזו שאי אפשר לו ומרלין אומר לו בחוכמה שאדם לא יכול לרוץ וללמוד בו זמנית. מזג אוויר; החלק הזה גורם לי לשקול מחדש את העובדה שאנחנו חיים ממהרים ואנחנו לא נותנים לעצמנו זמן לעצור להרהר, להכיר את עצמנו, אנחנו שוכחים לדאוג לעצמנו, לתת לעצמנו זמן.