הגדרת תרבות פונית-קרתגאנית

אם המלחמות הפוניות היו מסתיימות בניצחון קרתגו במקום רומא, פני העולם היו משתנים.

זו לא אמירה מיותרת, תוך התחשבות בחשיבות שאחרי המלחמות הללו רכשה רומא, תרבותה והישגיה עבור כל עמי אַגָן יָם תִיכוֹנִי.

אבל מי היה הציבור שאכלס את קרתגו?

בעזרת התואר הפוני אנו מגדירים מה קשור לתושבי קרתגו הקדומים, להישגיהם ולתרבותם.

האטימולוגיה של המילה היא לטינית, ושורשיה בשם היווני phoiniks, שממנו נובע השם פיניקי, שהיה יכול להיות מתואר על ידי הרומאים כדי להוליד את העדה פוני (פוניקוס בלטינית מקורית).

אבל אם קרתגו נמצא בתוניסיה של ימינו, ופניקיה ממוקמת על חוף מה שהיא כיום לבנון, איך מובן שהעמים האלה היו קשורים לכל כך הרבה מֶרְחָק באמצע?

קרתגו הוקמה בסביבות 820 לפני הספירה. ג. על ידי הפיניקים מצור כמובלעת מסחרית בדרך מעניינת לעיירה זו.

הפיניקים נאלצו ללכת לים על ידי שונים גורמיםאולי העיקרית הייתה העובדה שהעיירות שהיו להם כשכנים היו הרבה יותר חזקות מבחינה צבאית, מה שמנע מהם להתרחב ליבשה.

לפיכך, מדינות העיר הפיניקיות השונות פיתחו עוצמה סחר חוץ, שמצא את המקסימום שלו בשייט דרך הים התיכון ביטוי.

הניווט האמור הגיע לנקודות רחוקות (ויותר מכך לאותה תקופה) כמו חצי האי האיברי. זה הגיוני לַחשׁוֹב שכדי לנסוע למרחקים כאלה זה היה מעשי עבור הפיניקים שיהיו להם נקודות אספקה ביניים, ולא להסתמך על אוכלוסיות מקומיות, הן העדיפו לשלב את האוכלוסיות שלהן אלה.

הקמתו האגדית של קרתגו שייכת לנסיכה דידו.

האגדה האמורה מספרת כי מלך הזוויות, לבקשתו של דידו, העניק לו את ימין לשמור על אדמות רבות כמו שור עור יקיף. מוכן, דידו חתך את העור לרצועות עדינות מאוד ופרש אותו כדי לכסות את המקסימום שֶׁטַח אפשרי.

אבל אגדה היא דבר אחד, המציאות היא דבר אחר.

כמו מדינות העיר שהקימו היוונים, לקרתגו הייתה אוטונומיה רחבה מאוד, שתוביל, בתורם, למעמד של מדינת עיר משלה.

אך בניגוד למדינות העיר של חוף לבנון הנוכחי, זו בפרט הולכת להתפתח לא רק א סדרת דרכי סחר ומובלעות תומכות, אך יבנה אימפריה צבאית דומה לזו של הרפובליקה החדשה רומנה.

הדבר התאפשר על ידי נפילת צור, העיר שהולידה אותה, בשנת 580 לפני הספירה. ג. לפני כוחות בבל.

הארגון הפוליטי של קרתגו היה גם של רפובליקה, עם סנאט.

ה סופיות הם היו שני שופטים, המקבילים לקונסולים הרומאים, עם קצת יותר כוח, אך לא ניתן היה לבצע הומולוגיה למלכים. בכל מקרה, גישה לסנאט ולעמדת סובל זה היה מוגבל רק לבני משפחות עשירות ומשפיעות, כפי שהיה ברומא.

הכוח הצבאי של קרתגו התבסס בעיקר על שימוש בכוחות בעלי ברית ושכירי חרב.

למרות שבאופן טבעי היו בו גם כוחות ילידים של אזרחים קרתגניים, התלות הגבוהה שלו בבעלי ברית ובשכירי חרב הייתה תמיד עקב של אכילס לפוניקס, כאמור, כוחות זרים אינם אמינים, ולא אחת הם מרדו או בגדו בראשיהם / בעלי בריתם הקרתגיים, כגון זה היה המקרה של הנומדיאנים, עם שבמלחמה הפונית השנייה עבר מבעל ברית של קרתגו לבעל ברית של רומא, ותרם רבות לאיטום התבוסה. פוני.

כשהתחילו את התפשטותם לים התיכון, הקרתגים נתקלו לראשונה במושבות הפוליס היוונית, הן בסיציליה והן במגנה גרציה ובמקומות אחרים.

לאחר עימותים שחייכו יחד לפוניקים, הם השתלטו על שטח גיאוגרפי רחב שכיסה את כל מה שהיום הוא רצועת החוף של תוניסיה, לוב, וכמה מובלעות בשאר חופי צפון אפריקה, כל דרום חצי האי האיברי (אנדלוסיה, אקסטרמדורה ומורסיה, כיום בספרד), האיים הבלאריים, קורסיקה וחלק מסרדיניה וסיציליה, כמו גם איים קטנים אחרים המופצים בין חוף חצי האי האיטלקי לצפון אפריקה.

זה היה המצב בתחומיהם כאשר התקיים העימות שכיום נחשב כבלתי נמנע במוקדם או במאוחר: המלחמות הפוניות.

קרתגו הפסיד בשתי מלחמות נגד רומא, לפני שהתמודד מול השלישי שיהיה סופו הסופי.

בשנת 146 א. ג ', ואחרי כמעט שלוש שנות מצור נכנסו הרומאים לקרתגו באש ובדם. שישה ימים לקח להם לכבוש את העיר, כשהם נאלצים להילחם באזרחים הקרתגיים בית אחר בית.

לאחר מכן, הניצולים היו משועבדים והעיר מפוטרת, לגיונותיו של סקיפיו אמיליאנו (שיקבל את הכינוי "האפריקאי" על הניצחון האמור), בעקבות פקודות מהסנאט הרומי, הם הרסו את העיר וזרעו את האדמה שכבשה במלח, כדי שלא תצמח שם שוב. שום דבר.

קרתגו, ואיתו כל התרבות הפונית, נעלם ככה בשבץ מוחי. למרות שהרומאים בנו מאוחר יותר עיר אחרת עם אותו שם במקום סמוך, וכי קרתגו החדש הזה יהיה בירת ממלכת הוונדלים, היא לא שמרה שרידים פוניים, תַרְבּוּת שהרומאים חיסלו, אך לא נשלחו לשכחה.

צילומים: Fotolia - Consuelo Di Muro / Pavel068

נושאים בתרבות הפונית-קרטגאנית