הגדרת מלחמת ששת הימים

זו הייתה המלחמה השלישית בין ערבים ליהודים לאחר מלחמת העצמאות של ישראל בשנת 1948, והיא התגבשה הניצחון הגדול ביותר של צה"ל (כוחות ההגנה של ישראל) על אויביו, עם רווחים עצומים טֵרִיטוֹרִיָאלִי.

מלחמת ששת הימים הייתה עימות מזוין שהתרחש בין 5 ל -10 ביוני, שניהם הימים כללו, 1967, ואשר העמידה את ישראל מחד וקואליציית מדינות מאידך. ערבים.

בין אלה היו מצרים, סוריה, עירק וירדן. ואנחנו יכולים לומר שדווקא מצרים הייתה האחראית במידה רבה להתפרצות ה סְתִירָהמאז לאחר משבר סואץ בשנת 1956, היא הבטיחה שלא לסייע באופן מהותי לגרילות הערביות הנלחמות בישראל באמצעות טקטיקות טרור, שהמשיכה לעשות.

מאז 1957, כוח מתערב של האו"ם, UNEF (כוח החירום של האו"םUNEF), שמצרים נאלצה לצעוד במאי 1967.

אושר כּוֹחַ, שהוקם על ידי דאג המרשקולד ז"ל, והורכב מאנשי צבא מברזיל, קנדה, דנמרק, קולומביה, שוודיה או יוגוסלביה בין היתר מדינות, ביצעו את עבודת הרגיעה בין ישראל ומצרים, והתערבו בין שני הצבאות כדי שלא יתרחשו פרובוקציות.

נסיגתו של ה- UNEF הייתה מבישה, אך האומות המאוחדות הסכימו לכך כמעט מבלי לעצור עין ו בידיעה מה יקרה בהמשך, כאשר צבא מצרים החל לתפוס עמדות לאורך גבול.

באותו חודש מאי 67 העבירה מצרים מסר ברור נוסף של מלחמה לישראל בדמות פרובוקציה: סגירת מיצרי טיראן.

עמדה זו, בקצה הזרוע הימית המפרידה בין חצי האי ערב לבין סיני, מאפשרת לנתק את התנועה הימית.

המושפעת העיקרית, ישראל, שראתה כיצד מעבר האוניות לנמל היחיד שלה בים סוף, אילת, אינו יכול לעמוד בחיבוק ידיים, מכיוון שמשמעות הדבר היא הפסקת קבלת הסחורה שהגיעה אליו כתוצאה מהסחר עם מזרח.

ממשלת ישראל ראתה את החסימה כמעשה מלחמה, וזה בדיוק מה שחיפש נשיא מצרים נאצר.

העולם הערבי רתח נגד ישראל, להוט לנקום בתבוסות הסכסוכים הקודמים. הלחץ העממי בירדן גרם למלך חוסין, זהיר יותר משכניו, להיות חלק מהברית הערבית שיצאה למלחמה.

לפני ה אִיוּםישראל גייסה את חיילי המילואים שלה, ובתחילת יוני עמדה בפני דילמה: התגייסות ארוכה מדי פגעה קשות בה כַּלְכָּלָה (בסופו של דבר זה לא יהיה בר קיימא), אך פירוק הכוחות היה כמו חסר הגנה, שכן במקרה של התקפה שלאחר מכן ייקח שעות או ימים לגייס אותם שוב.

לפיכך, השאלה שהעלו הרשויות הישראליות הייתה: האם נתקוף ונכה את המכה הראשונה?

המפקדים הצבאיים היו בעד להשתמש בהפתעה שהם הראשונים להשמיד את כוחות האוויר אויבים, שבעזרתם יובטח קל יותר להתקפה יהודית מאוחרת יותר בזכות העליונות האווירית הושג.

ב- 5 ביוני 1967 החל חיל האוויר הישראלי במבצע השמדת כוחות האוויר המצריים, הסוריים והירדניים, שמצאו את מרבית הציים הללו על הקרקע.

המטוסים שעשו מגן דוד השמידו כמעט חצי אלף מטוסי אויב על הקרקע, והרסו מספר רב של שדות תעופה. בתוך שעות ספורות באותו בוקר ספגה ישראל מכה שהעניקה לה עליונות אוויר והבטיחה לה למעשה ניצחון בסכסוך.

גורם מרכזי בהצלחה הגדולה של מבצע זה, בו חיל האוויר הישראלי (חיל האוויר) איבד רק תריסר מטוסים, היה המידע המצוין מ אינטליגנציה לרשות המטה הכללי של הצבא העברי, והארגון תִכנוּן פירטתי שכבר תכננתי זאת תְנוּעָה במשך שנים.

במקביל שכוחות האוויר הערבים חדלו להתקיים, כוחות הקרקע של צבא ישראל חדרו לחצי האי סיני בשלוש נקודות שונות.

למרות היותם במספר גדול יותר (3 דיוויזיות ל -7), היה לישראלים הסיקור של חיל האוויר שלהם, ועם ההשפעה המפתיעה לטובתם.

רצועת עזה הייתה הראשונה שֶׁטַח ליפול. בינתיים, סוריה הגיבה להתקפה נגד חיל האוויר שלה בהפצצות מרמת הגולן, וצבא ירדן החל בתנועות נגד החלק של ירושלים בידי ישראל.

ביום הלחימה השני הקיף צבא ישראל את ירושלים. בינתיים, הכוחות היהודיים בסיני רצו לכיוון תעלת סואץ כדי לנתק את הנסיגה לצבא המצרי שכמעט התייצבה במדבר.

ב- 7 ביוני הסתערו הישראלים והצליחו לפתוח מחדש את מיצרי טיראן, והתקדמו ממנה דרום חצי האי כדי לחפש השלמת כיתת הכוחות המצריים שנמצאים באזור מִדבָּר.

היכולת לכיס את אותם חיילים ולכפות את כניעתם הייתה מכה אדירה מכלי הנשק היהודיים. על הערבים בכלל, והמצרים בפרט, בהתחשב בכך שמצרים הייתה האויב העיקרי שלהם.

גם באותו יום נכבשה ירושלים על ידי החיילים העבריים.

חשיבותה של העיר, שעדיין ניכרת כיום, הייתה וחשובה מכיוון שהיא תמיד הייתה ההון הסנטימנטלי של העם היהודי, והחזקתו הייתה רצון מאוד יקר מצד מדינת ישראל.

למחרת, 8 ביוני, היה אחד האירועים השנויים ביותר במחלוקת של הסכסוך כולו שכמעט החמצם את היחסים בין ישראל לבעלת בריתה העיקרית, ארצות הברית: ההתקפה על חוֹפֶשׁ.

זו הייתה ספינת ריגול אמריקאית שביצעה משימות האזנה לרדיו מול החופים בהם התרחש הסכסוך. כך, לאחר ביצוע מעבר על הספינה, תקף אותה מטוס ישראלי וגרם לכמה הרוגים ופציעות על סיפונה.

יוצאי החירות מאשרים כי ההתקפה הייתה מכוונת, כי הטייס ומי שאישר את הפעולה ידע על קיומה של הספינה וידע היטב את לאומיותה ו מחויבת, ושניתן היה ליירט שידור כלשהו מהחירות, שאם הייתה מתפרסמת בפומבי, הייתה יכולה להעמיד בספק את הפעולות הצבאיות של הצבא יִשׂרְאֵלִי.

מצד ישראל נטען תמיד כי מדובר בטעות, אם כי המעבר הקודם של המטוס העברי יכחיש את אותה נקודה.

ב- 9 ביוני, היום הלפני אחרון למלחמה, עשתה ישראל את כיבושה היקר ביותר במונחים צבאיים: רמת הגולן.

מישור זה שולט בחלקה הצפוני של ישראל, ומשם ניתן להפציץ את האזור לפי רצונו, או לעשות זאת גם עם אזור גדול בסוריה.

כשהכוחות הישראלים הגיעו לגבהים, הם כבר לא מצאו שם חיילים סורים; החדשות שהגיעו לסוריה מהחזית המצרית הצביעו על הצלחה גדולה של הצד הערבי, שעודדה את דמשק להורות על מתקפה נמהרת, שהייתה מאוד לא מתואמת.

בנוסף, ובעוד שחלק מהיחידות תקפו ואחרות לא, הכוחות הסוריים זכו לביקור לא נעים מהכוח המבוטל מבחינה תיאורטית. חיל האוויר הישראלי גילה אז את המציאות הקשה: כוח זה לא היה רק ​​מבצעי לחלוטין, אלא גם פעל בלי הִתנַגְדוּת.

הפאניקה התפשטה בקרב חיילי המילואים הסורים, שנטשו בחופזה את עמדותיהם.

מה שהיה גרוע יותר עבור סוריה הוא שבישראל הייתה דמשק רק זריקת אבן משם והדרך ברורה להתקדם.

אם הוא לא עשה זאת, זה היה בגלל שהוא היה מודע לכך שהוא לא יכול לשמור על כיבוש של אותו שטח, בנוסף ל שמעצמות בינלאומיות החלו להפעיל לחץ על ישראל לנטוש את מדינתה הֶתקֵפִי.

מלחמת ששת הימים נמשכה למעשה במספר הימים המצוין והשאירה את הרווחים הטריטוריאליים הגדולים ביותר לישראל.

אלה הם שטחי עזה והגדה המערבית שהיא עדיין תופסת בפועל (למרות היותה בסמכות פלסטינית, אם כי כפופה מעין פרוטקטורט ישראלי), רמת הגולן הכבושה וחצי האי סיני, שהוחזר למצרים בשנת 1982.

הסכסוך הזה הוריש גם את שליטתה הכוללת של ישראל על ירושלים, עיר שלאחרונה מִנהָל טראמפ הכיר כבירת המדינה העברית, ומעיד על ההפגנות שנגרמו בעולם הערבי, כי הוא אינו רוצה להכיר בבירה פרט לתל אביב.

במצרים נגעו ביוקרתו של נאצר, ולמרות שביצע טיהור מהצבא, הוא נאלץ להתמודד עם מחאות. מצרים המשיכה לנהל מלחמה בעצימות נמוכה נגד ישראל באזור הגבול של תעלת סואץ.

סוגיות במלחמת ששת הימים