הגדרת כוח חקיקה

הרשות המחוקקת היא אחד משלושת הסניפים, יחד עם כוח מבצעת ושיפוטי, המתעורר בתוך א מֶמְשָׁלָה, מתוך התפיסה של חלוקת סמכויות שהופעלו על ידי הוגים שונים במאה ה -18.

כוחה של מדינה האחראית להקרין ולחוקק חוקים המסדירים את חייהם של אנשים

כוח זה עוסק בעצם בהפקת, המציא, הצעה, דיון או שינוי הוראות, חוקים וגזירות המרכיבות את הגוף הנורמטיבי של אוּמָה וככאלה יש להם המשימה להסדיר את היחסים הכלכליים והחברתיים-פוליטיים של אומה שאימצה את דֵמוֹקרָטִיָה כמערכת ממשל, מכיוון שעלינו לומר שחלוקת הסמכויות קיימת רק בא מדינה דמוקרטית, המקבלת ונכנסת ללא רתיעה למבקר המפעיל כל סמכות על אַחֵר.

באופן כללי, כוח זה מופעל על ידי מנהיגים פוליטיים שנבחרו על ידי העם הריבון במישרין או בעקיפין באמצעות ההצבעה.

מורכב מנציגי העם מכיוון שהם נבחרים ישירות בהצבעה עממית

במילים אחרות, המחוקקים, כפי שמכנים את אלה שמרכיבים סמכות זו, הם הנציגים הישירים של האנשים, אלה שהיא בוחרת לממש את הפונקציה האמורה לייצג אותם באמצעות תִכנוּן וחקיקת חוקים המספקים להם רווחה בכל המובנים.

על פי תפיסה זו של חלוקת הסמכויות, אין להפעיל את הפעלת הכוח בממשלה באדם אחד כפי שהיה המקרה. עם המלוכות האבסולוטיסטות של פעם, אם לא צריך ליצור מוסדות המורכבים מנציגי העם שהיה להם להפעיל פעילות ספציפית ולפעול כמשקל נגד זה לזה כדי למנוע מאף אחד מהם לחרוג מהאחרים או להתרכז יותר מדי פחית.

בדרך כלל, שלושת המעצמות העולות מרעיון זה הן כפי שכבר ציינו: הכוח המבצעת (האחראי על קבלת החלטות וביצוען), הכוח המחוקק. (הממונה על תפקידי החקיקה והקמת תקנות משפטיות) והרשות השופטת (האחראית על השליטה וההחלטה כי חוקים אלה מיושמים ו מילא).

מורכב מחדר הסנטורים והסגנים

הכוח המחוקק מורכב בדרך כלל ברוב מדינות העולם של שני לשכות (כלומר, הוא דו-קאמרי): לשכת הסנאטורים ולשכת הצירים.

באופן כללי, אחד משני הבתים הללו מורכב מיותר נציגים ובעל פחות כוח מאשר הבית עם פחות נציגים.

במקרה של מדינות מערביות רבות, לשכת הצירים היא הבית התחתון והסנטורים הם הבית העליון.

בדרך כלל, אמנות וטיוטה חוֹק הם מתחילים בלשכת הצירים שם יש להצביע ולאשר אותם ואז עוברים ללשכת הסנאט שם יש גם להצביע ולאשר אותם כדי להפוך לחוק.

אם בסופו של דבר לשכת הסנאטורים תחליט לא לקבל את הצעת החוק, היא חוזרת למקום ההתחלה בו יטופלו בפרק זמן עתידי.

חשוב לציין כי במדינות רבות, כדי שהחוק יהיה יעיל, הוא צריך להיחקק על ידי הרשות המבצעת.

שלבי תהליך יצירת החוק

למרות שיכולות להיות כמובן גרסאות, רוב המדינות הדמוקרטיות עם ייצוג פרלמנטרי עוקבות אחר התהליך הבא ליצירת חוק.

בשלב הראשון, ההצעה מוצגת באמצעות מה שמכונה הצעת חוק, אתה יכול לערב תהליך של דיון ולקבל גם תרומות ממפלגות אחרות שלא היו היזמים או אידיאולוגים.

ואז, א עימות על הפרויקט המדובר, המתרחש בשני החדרים, ויהיה כפוף גם לחזונות השונים המרכיבים אותם.

בתהליך זה הפרויקט עשוי לעבור שינויים, ואילו כשיש קונצנזוס, מצביעים על אישורו.

לאחר אישורו, אימותו על ידי הרשות המבצעת נותר, אולם הוא לא יוכל לשנות אותו או לדחות את זה, רק לפרסם אותו כך שהוא יתפרסם רשמית בעלון המתאים ומתחיל להיות הוחל.

זה נחשב שכוח החקיקה הוא אולי זה שהכי קרוב לעם שכן כל מי שמבצע את עמדותיו שם נבחר על ידי העם.

בנוסף, הסנאטורים והצירים מייצגים את כל המחוזות והאזורים במדינה, שעבורם הפרופורציה נחשבת שוויונית ו במרחב זה דנים הכי הרבה בנושאים שיש לפתור במקום לממש אותם על ידי החלטה של ​​אדם יחיד כפי שקורה בשני האחרים. כוחות.

במדינה פדרלית, המורכבת ממעצמה מרכזית ומדינות קשורות, כגון מחוזות, כל אחת לאחד מאלה יש נציגים משלה בפרלמנט או בקונגרס הלאומי, וכך הוא ממלא ה פדרליזם, מכיוון שבכל המחוזות יש נציגים שיציעו פרויקטים שמשפרים את החיים במחוזותיהם.

סוגיות בכוח החקיקה