הגדרת רוח שמש

ה רוח סולארית היא תופעה המאופיינת בפליטת גז המורכבת מסדרת חלקיקים שניחנה בהם מטען חשמלי, בעיקר מגרעינים של אטומי מימן עם מטען אנרגיה גבוה שיכול להגיע ל 100 keV, אם כי הם כוללים גם גרעינים של אטומי הליום וכן אלקטרונים. מקורם של יונים אלה בקורונה השמשית, משטח שיכול להגיע לשני מיליון מעלות צלזיוס, בנקודות בהן השדה המגנטי חלש.

תופעה אסטרונומית זו מתרחשת בצורה של מחזורים המכונים מחזור הפעילות הסולארית שיש בה מֶשֶׁך אחת עשרה שנים ומווסתת על ידי השדות המגנטיים של השמש, בהם זה תקופות של פעילות סולארית רבה מתחלפות באחרות בהן התדירות וגם ה עָצמָה מאותו דבר.

החלקיקים המרכיבים את רוח השמש מסוגלים לנוע בחלל במהירות המתנדנדים את 450 הקילומטרים לשנייה, איתם הם יכולים להגיע לכדור הארץ בפרק זמן של 3 עד 5 ימים. רוח זו מועברת בחלל כגל רחב ידיים שיכול להגיע לפני השטח של כוכבי הלכת השונים ולהתפשט מעבר לגבולות שלנו מערכת השמש, לוקח איתו את השדה המגנטי הסולארי כמו גם כמות משמעותית של חומר מפני השטח שלו. שטח החלל הכולל אליו יכולה להגיע הרוח הסולארית נקרא הליוספרה והוא הַעֲרָכָה שמגיע הרבה מעבר לכוכב הלכת פלוטו, האחרון במערכת השמש שלנו.

במקרה של כדור הארץ, האטמוספירה של כדור הארץ מסוגלת לעצור את חלקיקי רוח השמש ובכך להוליד תופעות כמו זוהר צפוני בחצי הכדור הצפוני ובדרום בחצי הכדור הדרומי. זאת בשל התנגשות החלקיקים המרכיבים את רוח השמש עם השדה המגנטי של קטבי האדמה, נלכדים בו ועוברים לחלק מהאטמוספירה המכונה היונוספירה שבה המגע עם ה גזים המרכיבים אותו מוליד פליטת אור המאפיינת את ההילות.

לרוח השמש יש השפעה ישירה על השדה המגנטי של כדור הארץ, והיא יכולה להצמיח תופעות כגון הסערה המגנטית, עובדה שעלולה לגרום להפרעה לתקשורת רדיו, וכן להשפיע על נוֹרמָלִי תִפקוּד של ציוד כגון לוויינים הממוקמים במסלול כדור הארץ.

פליטות שמש אלה מסוגלות להפחית את האטמוספירה של כוכבי הלכת בעלי שדה מגנטי נמוך, המכונה גם המגנטוספירה, ולבטל אותו לחלוטין. הדוגמה האופיינית ביותר לתופעה זו היא מרקורי, כוכב הלכת הקרוב ביותר לשמש שמקבל את הגדול ביותר פְּגִיעָה רוח שמש, הירח שלנו גם חסר שדה מגנטי ולכן אַטמוֹספֵרָה.