הגדרת מקרה ווטרגייט

ריצ'רד ניקסון היה ככל הנראה הנשיא הפרנואידי ביותר של ארצות הברית שהבית הלבן קיבל בברכה - כן, אפילו דונלד טראמפ... למרות שזה בדרך להשוות את זה ואולי לעלות עליה, אחד השנויים במחלוקת ביותר, ועד כה היחיד שהתפטר לפני האפשרות להליך של הדחה (אנדרו ג'קסון וביל קלינטון היו נתונים לכך, אך הם יצאו בצבעים מעולים).

והסיבה לכך הדחה שבוודאי היה מגיע, היה גילוי מזימה שהגיעה להנהגת המפלגה הרפובליקני האמריקני והנשיא ניקסון עצמו כדי לרגל אחר יריביו, במה שמכונה "המקרה ווטרגייט ”.

תיק ווטרגייט לוקח את שמו ממתחם הבניין ההמוני הממוקם בוושינגטון הבירה, ובו שכנה מטה הוועדה בשנות ה -70. המפלגה הלאומית הדמוקרטית של ארצות הברית, מטה אשר פשטו באופן בלתי חוקי על ידי סוכנים בשירות המפלגה הרפובליקנית כדי למצוא מֵידָע.

"תקרית" זו הפכה לחלק מהתרבות הפופולרית האמריקאית, בנוסף להיותה חלק גם מההיסטוריה שלה, ואנחנו יכולים לראות את זה משתקף, למשל, בפרק של הסדרה אנימציה הסימפסון וגם בסרט פורסט גאמפ.

ביסודו של דבר, ניתן לסכם את שערוריית ווטרגייט כניסיון לחסימה של חֲקִירָה מי ביצע את מִנהָל ניקסון, ומה שנחשף בחקירה שלאחר מכן, בה מעורבים חברי המפלגה

מֶמְשָׁלָה והמפלגה הרפובליקנית בפעולות בלתי חוקיות רבות.

המקרה החל במעצרם, על ידי המשטרה, של חמישה אנשים האחראים לפשיטה האמורה.

נראה כי הפעולה הייתה די "מרושלת", ואלה שביצעו נעצרו בידיים אדומות, תוך כדי ביצוע הפשיטה. אבל אחרי לַחקוֹר זהותם והחומר שהביאו עמם, החוקרים למדו שיש להם משהו שונה מאוד משוד פשוט על הידיים.

שניים מחמישה שנעצרו היו יוצאי ה- CIA, ה- אינטליגנציה מארצות הברית, והקבוצה נשאה, למשל, מיקרופונים להאזנות סתר.

מנהיג הכנופיה היה גם ראש הוועדה שפעלה לבחירתו מחדש של הנשיא ניקסון. שערורייה גדולה, אם כי, אף שממשל הממשלה החל מיד לנסות לכסות את הנושא, בידי ג'ון דין, אחד מיועציו של הנשיא ניקסון.

דין היה אחראי על האטת חקירת המשטרה, ופתח בחקירה משלו, שבה ברור ששום דבר לא זז, וסווג הכל כשוד פשוט.

לאלה שרצו להבין זאת, היה ברור שממשל ניקסון מסתיר משהו, ולכן הבאים להתעניין בנושא היו התקשורת תִקשׁוֹרֶת.

מאוחר יותר יתגלה כי בכירי ה- CIA וה- FBI היו מעורבים גם בכיסוי.

הוושינגטון פוסט חקר את האינטנסיביות ביותר, אם כי לא פיגר הרחק מאחור בניו יורק טיימס.

עיתונאי הפוסט בוב וודוורד וקרל ברנשטיין עלו במהירות על המסלול וחשו בכך זה היה הרבה יותר משערוריה בינונית וזה השפיע על הדרגים העליונים של הממשל, כולל ניקסון.

כדי לחשוף את המקרה, הם נעזרו במקור פנימי לרשת, ויליאם מארק פלט, סגן מנהל ה- FBI, שנתנו את שמו גרון עמוק. יש האומרים כי שם בדוי התייחס לסרט פורנוגרפי באותו שם שהצליח בזמנו מאוד, בעוד שאחרים מצביעים על כך שכבר היה שם שניתן למקורות העיתונאיים האנונימיים בארה"ב תְקוּפָה.

ה זהות אמיתי של גרון עמוק כיוון שפלט לא נודע עד 2005 ברצונו המפורש של אותו בעל עניין.

מושך את החוט ובזכות ההכפשות של פילט, וודוורד וברנשטיין (שיזכו בפוליצר עבורם עבודה בשנת 1973) הצליחו לפרום את הפרטים הקטנים של הקונספירציה, עד שהגיעו לנשיא עצמו ניקסון.

אבל זה היה דבר אחד לדעת שהוא מעורב, ודבר אחר היה מסוגל להוכיח זאת עם ראיות מספיקות. מה עוד, גרון עמוק הוא גם הזהיר עיתונאים כי הם ואחרים בעקבות השערוריה נחקרים על ידי ה- FBI וה- CIA.

כאשר התרחשה כל השערוריה, ניקסון זכה בבחירתו מחדש כנשיא.

הבית הלבן לחץ גם על הנאשמים להודות באשמה, מה שגרם לשופט בתיק (ג'ון סיריקה) לחקור את המתרחש.

באובססיה שלהם לשלוט בכל דבר, הצוות של ניקסון השאיר יותר מדי רמזים וקצוות רופפים הקל על מעקב אחריהם במידה מסוימת, אם כי זה לא היה דרך קלה או פטור ממנה קשיים. בואו נזכור שאנחנו מדברים על רשת שמערבת כמה מהאנשים החזקים ביותר לא רק במדינה, אלא גם בכדור הארץ.

המידע שנמסר על ידי Felt, לאחר אימותו, פורסם, כך שדעת הקהל התעניין בנושא, והדייר של הבית הלבן וצוותו התחילו להרגיש את הנשימה שלהם צוואר.

אז, כמו שטראמפ עושה עכשיו, ניקסון הסתובב כדי למרוח את העיתונות בכך שקרא לעיתונאים החוקרים את הנושא שקרנים ומניפולטורים. אנו רואים שאין שום דבר חדש מתחת לשמש, הוא רק מתגלה מחדש.

בשנת 1973 הקים הסנאט האמריקני ועדת חקירה. נמצא כי ניקסון אישר הקלטות בלתי חוקיות בבית הלבן, והסנאט דרש את כניעתו, אליה סירב ניקסון בטענה לחסינותו.

השערורייה כבר הייתה ענקית, ולאט לאט מעגל על הנשיא. סירובו הראשוני למסור את הקלטות הביא לדעת הקהל בולטת, וזה מגזרים של המפלגה הרפובליקנית החלו להיות עצבניים בגלל הבלאי והתדמית הגרועה שהדבר יכול לדווח עליהם.

כאשר סוף סוף ועדת החקירה בסנאט הצליחה לכפות את מסירת הקלטות, טופלו בהם.

נותרו 18 דקות של שיחות, וחסר ההשפעה ישירות על ניקסון, שביצע אי חוקיות כדי שלא יוכלו להוכיח את אשם במעשים לא חוקיים באופן מהימן.

אבל מה בדיוק פועל? ביולי 1974 התפוצץ המקרה באופן סופי, ונודעו פרטים על קונספירציה שהיו הרבה מעבר להאזנה למפלגה הדמוקרטית.

הוועדה אילצה לבסוף, ולאחר מעשי עיכוב רבים, את הבית הלבן למסור את הקלטות בשלמותן. באלה היה ברור שניקסון לא רק ידע על פשיטת ווטרגייט, אלא הורה לכסות.

עם האפשרות הבלתי אפשרית לפיטורים, ניקסון החליט לבסוף לזרוק את המגבת ולהסתלק באוגוסט 1974.

הדימוי שלו, שנפרד בזרועות מורמות והפך את שלט הניצחון, על מדרגות המסוק בגן הבית הלבן, הפך לאחורי סמל של המקרה ושל תקופה שלמה בהיסטוריה המודרנית של ארצות הברית.

תמונות פוטוליה: לייל בראיינט / הארי גרין

סוגיות בתיק ווטרגייט