מלחמת יום כיפור

לאחר שהתנגדו במלחמת העצמאות שלהם, יצאו להתקפה במהלך משבר תעלת סואץ, והשמידו את אויביהם הערבים בשנת 1967 במהלך מה שנקרא מלחמת ששת הימיםישראל חיה, בראשית שנות השבעים, תקופה של שקט לכאורה. נראה רק שכן אויביו לא סלחו על התבוסות שנגרמו, והכינו מתקפה חדשה שתגאל אותם.

מלחמת יום הכיפורים הייתה עימות מזוין שהתרחש בשנת 1973 בין ישראל מצד אחד לבין קואליציה של מדינות ערב מצד שני.

קואליציה זו הורכבה ממצרים וסוריה בעיקר, עם תמיכה שהגיעה, זה או אחר, מירדן, עירק, כווית, ערב הסעודית, לוב, אלג'יריה, סודאן ופקיסטן, וניצלו את חופשת יום הכיפורים כדי לפתוח במתקפה מפתיעה נגד ישראל.

חג יום הכיפורים נחגג על פני עשרה ימים, והוא אחד החגים הבולטים בלוח השנה היהודי. זו הסיבה שחלק ניכר מהכוחות קיבלו באותה שנה אישור לחגוג אותו שוב בביתם מִשׁפָּחָה. ההגנות הישראליות, עם מדינה המוקפת באויבים, היו מינימליות, אך תְנוּעָה הערבי היה מחושב בדיוק כדי לנצל את אותו גורם.

ה אינטליגנציה ממשלת ישראל גם לא הצליחה לפרש נכון את המידע המצוין העומד לרשותה, וזה תרם להשפעה המפתיעה של התקיפה.

המצרים ניצלו את כיסוי התרגיל הצבאי לגיוס כוחותיהם.

ישראל יכולה רק לגייס את כל צבאה (כולל מילואימניקים) בעלות גבוהה מאוד כַּלְכָּלָה, כך שלמרות שכבר גייס את חייליו לתרגיל קודם, הפעם הוא ביטל (בהתאם למסקנות המודיעיניות שהוזכרו לעיל) את האפשרות של אִיוּם אמיתי.

לפנות בוקר, 6 באוקטובר 1973, פתחו כוחות הקואליציה הערבית במתקפה המשולבת שלהם.

התיאטראות המרכזיים של המבצעים היו שניים: חצי האי סיני, שנכבש על ידי ישראל ב מצרים במלחמת ששת הימים בשנת 1967, ורמת הגולן נכבשה מאותה סוריה סְתִירָהואילו היו היעדים העדיפים שיש לשחזר עבור שתי המדינות.

האיום בגולן היה גבוה, שכן הסורים התחמשו בטנקי T-62 חדשים מ ייצור סובייטי, ואילו צה"ל הסתמך על מרכזי הייצור המזדקנים בריטי.

עם זאת, פרט טכני מוזר אך בסופו של דבר רלוונטי הכריע בסופו של דבר את הקרב בצד הישראלי: ה- T-62 היה נועדו להילחם במישורים מרכז אירופיים, כך שלא היה צפוי שיוכלו להעלות את התותח שלהם יותר מוודאי זָוִית.

אבל הסורים נלחמו מעמדות נמוכות יותר נגד הישראלים מעמדות גבוהות יותר, וטנקי הצנטוריון יכלו להוריד את התותח שלהם כרצונם.

התוצאה של פגם תכנון קטן אך מהותי זה הייתה הרסנית: בעוד שהמיכליות הסוריות היו בקשיים חמורים כשנגעו בטנקים הישראלים, הם נחשפו לאויביהם, שבסופו של דבר זרקו חלק מהטנקים שנהרסו צה"ל.

איך הסורים פתרו את הבעיה הזו? שימוש בכלי נשק אישיים נגד טנקים, שאפשרו להם לחדור להגנת ישראל ולהשתלט על כמה עמדות פיקוד.

בינתיים בסיני הצליחו כוחות מצרים לחצות את תעלת סואץ, אך לא התקדמו הרבה יותר.

הפחד הגדול של מפקדי הקואליציה הערבית היה החזק כּוֹחַ חיל האוויר הישראלי, שאותו הם יכלו לבטל בזכות סוללות טילי SAM מתוצרת ברית המועצות, אך לא סיפק הגנה מעבר לשטח קטן.

במהלך המלחמה, אף אחד מהצדדים לא השיג עליונות אווירית, אם כי גם כוחות האוויר המתאימים לא היוו איום על האויב.

בחזית זו חימשו עצמם כוחות מצרים גם בטילי נ"ט אישיים, שהוכחו כיעילים להחריד כוחות השריון הישראליים.

למרות העבודה הטובה של החיילים המצרים, צבאם לא התקדם בהחלטיות בגלל היסוסים אסטרטגיים של מפקדיהם, שהעניקו כנפיים להתקפת הנגד הישראלית.

אוגדה בצה"ל בפיקודו של ראש ממשלת ישראל לעתיד, אריאל שרון, הצליחה לשבור את המפלגה קווים מצריים צועדים לעבר קהיר, אם כי הפסקת האש הגיעה לפני שהצליחה להגיע ל העיר.

בצד השני של המפה התנגד למצב ההתחלתי המדאיג בכך שהוא רואה בעדיפות את הפיקוד העליון בישראל בחזית הגולן. שֶׁטַח הוא מהווה מישור שממנו שולטת שטח ישראל בעמדה גבוהה, המאפשר להכות אותו בתותחים או טילים.

חיילי המילואים הוקצו בעיקר לחזית זו, וישראל הצליחה לפרוס אותם מהר יותר מהסורים שחישבו.

בגולן המצב הופנה לטובת ישראל באמצעות פנייה לתגבורת ותעופה לכיסוי כוחותיה היבשתיים.

משמעות הדבר היא כי לתעופה הצבאית הישראלית לא הייתה השפעה רבה על חזית סיני, אף שהייתה פלישת הפתעה לנטרול עליונות האוויר של האויב, שהביאה למספר בסיסים מצריים פגום.

לאט לאט, המצב עבר מההפתעה הישראלית הראשונית להתאוששות כוחותיה, אליה שניים גורמים: מלכתחילה, כי ההתגייסות הישראלית החלה להיות יעילה, והביאה לחיילים טריים לקרב שאפשרו לבצע פעולות התקפה נגד, ושנית במקום זאת, נשק ותחמושת החלו לזרום מארצות הברית לישראל, המגינה הגדולה של המדינה היהודית, ועמדה נגד הנשק הרוסי שסופק ל ערבים.

מתקפת הנגד הישראלית הובילה את צה"ל לחצות את תעלת סואץ ולייצב את המצב בגולן.

מתקפת הנגד הישראלית אפשרה לכוחותיה לכיס את הצבא השלישי המצרי ולאיים על העיר האסטרטגית סואץ, שהיא הצליחה לעמוד בפניה במחיר של מספר רב של נפגעים משני הצדדים.

בינתיים בגולן התאמצו מכליות ישראליות להפליא בכדי להרחיק את מתקפת השריון הסורית, ובסופו של דבר אילצו אותה לסגת.

ולא זו בלבד, אלא שצה"ל נכנס לסוריה לכיוון דמשק, ולמרות שסוריה קיבלה תגבורת מעיראק ו כוח משלחת מירדן, חיילים ישראלים הגיעו ל 40 ק"מ מהבירה, והצליחו להפציץ אותו ב יָעִיל.

עם זאת, ראש הממשלה גולדה מאיר וממשלתה היו מודעים לחוסר האפשרות לכבוש ולהחזיק ביעילות את דמשק.

עם הרווח הטריטוריאלי בשתי החזיתות, המלחמה פינה את מקומה לדיפלומטיה, בחסות ארצות הברית וברית המועצות.

לפיכך, ולמרות העובדה שהפעולות הצבאיות החלו להסלים מ- 26 באוקטובר 1973, הפסקת האש לא נחתמה רק ב -11 בנובמבר אותה שנה.

צבאות ערב, שחששו מעליונות האוויר הישראלית, בזבזו את העליונות הראשונית שנתנה להם אפקט ההפתעה לא חודר עמוק יותר לחלל שהגנה על צה"ל, במיוחד במקרה מִצרִי.

הכוחות הישראליים מצידם הוכיחו אותם להיות מוכנים ומנטליזיים יותר מאלה של אויביהם, ולא רק שהתנגדו פנימה עמדות קשות (במיוחד ברמת הגולן), אך יכולת להתכנס ולהתקף נגד, מה שמציב את צבאות ערב בשניהם חזיתות.

ישראל גם הפיקה לקחים מודיעיניים יקרים מהסכסוך.

צילומים: פוטוליה - רוברט הוטינק

סוגיות מלחמת יום כיפור