קונספט בהגדרה ABC

המונח רטוריקה ידוע לכך משמעת שלומד ומערך שיטות נהלים וטכניקות לשימוש בשפה להשגת מטרה משכנעת או אסתטית המתווספת לזו התקשורתית. רטוריקה נחשבת לדיסציפלינה רוחבית מכיוון שהיא משמשת א מגוון בתחומים כגון עיתונות, מדע המדינה, ה פִּרסוּם וה סִפְרוּת.

מקורות הרטוריקה חוזרים ליוון הקלאסית, שם היא הוקמה כטכניקה על ידי מצוינות כשמדובר בצורך להתבטא בדרך נאותה ונכונה להשגת שכנוע ב נִמעָן.

הנאום המילולי או הכתוב כדי להשיג ביעילות את מטרות האסתטיקה והשכנוע שהוזכר לעיל ידרוש התבוננות ונוכחות של חמישה אלמנטים הקשורים זה בזה כן. המצאה, דיספיציו ואלוקוטיו, שיהפכו את המבנה בַּלשָׁנוּת שעליו לפעול על פי אותו הדבר ועל פי הזיכרון והאקטיביות, הכרחי בהחלט בזמן המצגת בעל פה בפני ציבור גדול.

המצאי מניח שהדובר ימצא במוחו ויתנסה באותם רעיונות, נושאים והצעות הטובים ביותר הם המתאימים ביותר לתערוכה שלהם וזה מעניין בבירור את הממוצע של הציבור אליו נְאוּם. ברגע שהמצאת היא עובדה, המכשיר שמתייחס לא יותר ולא פחות מאשר הארגון של כל אותם רעיונות, נושאים, עלה בהמצאה, במכלול בקפידה מובנה.

השיח יכול להיות מורכב משני חלקים או משלושה חלקים, במקרה הראשון, שני החלקים שומרים על מתח הדדי בכללותו ובמקרה השני, הנפוץ ביותר, זה יהיה כרוך בהתפתחות ליניארי עם התחלה, אמצע וסוף, בהיותם האקסורדיום החלק הראשוני שבאמצעותו הוא ינסה לתפוס את תשומת לב הציבור, וממשיך את הנרטיב שבאמצעותו יציג הדובר את התזה שלו והעניין שמניע את הנאום, אז הוויכוח יציג את הוויכוחים ולבסוף את הפרוראציו שמניח סוג של סיכום של כל מה שנאמר שדעתו של פּוּמְבֵּי.

בינתיים, סגנון הנאום, שכמובן יהיה לו הרבה קשר להצלחתו, הוא הכרחי של מה שאנחנו מכנים לעיל כ elocutio ולבסוף הקומפוזיציה, יהיה האלמנט שיאפשר לנו לְנַתֵחַ הדרך הטובה ביותר לבנות נאום בצורה פונטית ותחבירית.

וכפי שצייננו גם, ההצגה בעל פה של הנאום תדרוש טיפול הולם בשתי רמות, זיכרון, מצד אחד, וזה מה שיאפשר את הזיכרון בו דרך לדוגמא, השימוש בכללים מנמוניים ומצד שני, האקטיו, שקשור למחוות ולאפנון הקול שחייב להתאים לתוכן ה נְאוּם. למשל, אם זה נושא שקשור לחלק אִיוּם לטובת הכלל, אם כן, הוא ידרוש מהדובר תנועות ואינטונציה המציינת בְּטִיחוּת, ידע ויכולת לפתור את הבעיה.