הגדרת קיץ שמש

לכדור הארץ שני סוגים של תנועות, האחד מסתובב סביב צירו שלו והשני של התרגום סביב השמש. לתנועות אלו חשיבות רבה, שכן הן הבסיס המסביר את התהליכים השונים המשפיעים על הטבע. למעשה, ה תְנוּעָה של סיבוב מסמן את מהלך תהליך היום-לילה, המתרחש לאורך 24 השעות ביום ותנועת התרגום היא הגורם למעגל העונות ויש לה מֶשֶׁך 365 יום, כלומר שנה אחת.

העובדה שקיימות עונות השנה טמונה במיקום ציר הסיבוב של כדור הארץ

אם ניקח כנקודת התייחסות את קו קו המשווה המחלק את כדור הארץ בחציו, נמצא את הקואורדינטות המשווניות. יחד עם זאת, קו הקטבים ניצב למישור קו המשווה והוא הקו שסביבו כדור הארץ מסתובב.

מדוע ההיפוך מתרחש ומתי

אם ניקח בחשבון את התנועה הארצית התרגומית, יש יום אחד בשנה בו השמש נמצאת במקום הגבוה ביותר שלה וכשהתנועה קבועה באותו יום עולה בקנה אחד עם ה -21 ביוני בחצי הכדור הצפוני, הידוע בשם היפוך של קַיִץ, המשמש כנקודת התייחסות ל לוּחַ שָׁנָה לתחילת הקיץ.

היום של שעון הקיץ הוא היום הארוך ביותר (עם הכי הרבה שעות אור) בחצי הכדור הצפוני. מאותו יום ואילך, השמש מורידה בהדרגה את שלה עמדה ושעות היום הולכות ופוחתות. לפיכך, כאשר מגיע ה -21 בדצמבר, מתרחש האפקט ההפוך, כלומר, יום ההיפוך של

חוֹרֶף, ואז השמש נמצאת במצבה הנמוך ביותר. תהליך זה של תנועה ושינוי מיקום השמש ביחס לכדור הארץ ידוע ב אַסטרוֹנוֹמִיָה כאנלמה.

21 ביוני בתרבות המאיה

היום בו מתרחשת שעון הקיץ אינו פשוט עניין אסטרונומי אלא בעל השלכות תרבותיות. דוגמא מובהקת לכך היא ה גִישָׁה של תרבות המאיה. בלוח השנה של המאיה נודעו שעונות הקיץ והחורף.

ליום ההיפוך הקיצי היו השלכות חברתיות חשובות, מכיוון שהוא סימן את תחילתו של יבול הדגנים השנתי (במיוחד את תירס). עונת הקציר הייתה קשורה לסדרת טקסים דתיים, שבהם נהגו הכמרים לקבל את יום ההיפוך בקיץ בטקס עמוס בסמליות.

תרבות המאיה היא לא היחידה שחגגה את יום ההיפוך לקיץ, מכיוון שרוב התרבויות הקדם-נוצריות חגגו אותה. יש לזכור שכולם חלקו רעיון: הערצת השמש כאלוהות. הרעיון הזה אולי נראה לנו מוזר אבל, עמוק בפנים, גברים קדומים ידעו להבין בדרכם שלהם שהשמש היא מקור החיים על הפלנטה שלנו.

צילומים: iStock - Silent_GOS / CEFutcher

נושאים בימי הקיץ