סוף פתוח וסוף סגור

ב לְשַׂחֵק, ב רוֹמָן או בסרט יש מבנה נרטיבי עם שלושה אלמנטים כלליים: גִישָׁה, קשר וניתוח. האחרון מהווה את סוף הפעולה. עם זאת, לא כל הסופים נראים סופיים, מכיוון שלעתים הצופה או הקורא אינם יודעים בוודאות מה התוצאה האמיתית.

הסוף הפתוח והסיום הסגור בספרדית הוא העתק פחמן של אנגלית, מכיוון שהוא בא משני ביטויים: סוף פתוח וסוף סגור.

כשכל קצות הסיפור הגיוניים בסוף

אם ניקח סרט כהפניה, יש לו סוף סגור כשכל מרכיבי העלילה וכל האלמונים נפתרים סופית בסוף הסרט. במובן זה הצופה יודע בוודאות מוחלטת כיצד הסתיים הסיפור.

בסיום הפתוח יש שאלות ללא תשובות

סיום מסוג זה יכול להיראות מבלבל או לכאורה לא שלם. עם זאת, זהו מכשיר נרטיבי שבעזרתו מוזמן הצופה להמציא את הסוף שלו לסיפור. יש כותבים שמשתמשים בהצעה זו כדי שסיפורים שלהם יוכלו לקבל פרקים חדשים בעתיד. כאשר צופה עוזב את אולם קולנוע והוא לא יודע היטב מה הייתה התוצאה של הסרט, זה אומר שהסוף היה פתוח וכתוצאה מכך סוג כלשהו של פרשנות להבהיר את הלא ידועים שלא נפתרו.

הדבר החשוב הוא שהסוף טוב

ישנם צופים שמעדיפים את הסוף הסגור ואחרים בוחרים בסיום הפתוח. מעבר לטעמים האישיים, הדבר הכי רלוונטי הוא שבסוף הסרט יש רגע של שיא. בתוך ה

שפה השיא הקולנועי הוא שיאו של תִנוּי והוא נוצר ברגעים שלפני הרגע האחרון.

דוגמאות מההיסטוריה של הקולנוע הפתוח

בסרט "אי התריס" בכיכובו של לאונרדו דיקפריו, הצופה לא יודע אם הדמות הראשית העמידה פנים שהיא משוגעת או שהוא באמת סובל מהפרעה נפשית.

במותחן "הברבור השחור" הרקדן בכיכובה של נטלי פורטמן מת ב סְצֵינָה סופי, אך הצופה אינו יודע אם מותו אמיתי או שמדובר בהזיה של הדמות.

בסדרה "טווין פיקס" בבימויו של דייוויד לינץ 'התוצאה הסופית של הסיפור היא הנושא של עימות ועליו יש כל מיני פירושים.

תמונות פוטוליה: WoGi / Piyawat

נושאים בקצה פתוח ובסוף סגור