סיפור על קרב פואבלה

סיפור על קרב פואבלה

5 במאי 1862 - היום שבו ניצחה מקסיקו את הצבא הצרפתי

לפני יותר ממאה וחצי, בסביבת העיר פואבלה המקסיקנית, התרחש עימות בין הכוחות המקומיים לבין צבא הפלישה של האימפריה הצרפתית השנייה, בקרב שהזכיר לרבים את מעשי הצבא המפוארים של העת העתיקה יווני-רומי. אנו מתייחסים לקרב פואבלה, עצירה קצרה בהשתלטות מקסיקו על ידי האירופים, במה שמכונה היום ההתערבות הצרפתית השנייה במקסיקו.

הכוחות המנוגדים לא יכלו להיות שונים יותר. בפינה אחת, בראשות איגנסיו סרגוסה, איש צבא בקושי בן 33, היו 4,500 אנשי הצבא המקסיקני; באחר, בפיקודו של הרוזן מלורנס וקרוב משפחתה של הקיסרית שרלוט, שארל פרדיננד לאטריל, היו 6,500 מהצבא הקיסרי הצרפתי הממושמע והמצויד ביותר.

הראשון, חמוש בדרום ובמזרח בפאתי העיר, במבצרים לורטו וגוודלופה; והשניות המתקדמות עליהם מהסיינדה לה רמנטריה הסמוכה. זה בחלקו הפער בין הצבאות שהפך את הניצחון המקסיקני לכל כך מפואר ובלתי צפוי.

התקדמות הצרפתים הוצלפה על ידי גרילה פרשים מקסיקני לאורך הדרך. בסביבות השעה 9 בבוקר כבר ניתן היה לראות אותם באופק, אבל הקרב התחיל באופן רשמי כמה שעות לאחר מכן, מתחת לצלצול פעמוני העיר וירי תותח ראשון מהמבצר גוואדלופ.

השעות הראשונות של הקרב

תוך התעלמות מהמלצות בני בריתו (השמרנים המקסיקנים שהשתוקקו להחזרת המלוכה) והסתמכות על עליונות מספרית של הצד שלו, המפקד הצרפתי כיוון את חייליו, המחולקים לשני טורים, ישירות לכיוון המבצרים. במרווח שביניהם הם עמדו פנים אל פנים עם גדוד 6 של המשמר הלאומי של מדינת פואבלה, בפיקודו של קולונל חואן נפומוצ'נו מנדז, ושם חילופי הדברים הראשונים של יריות.

כשהמקסיקנים ארגנו מחדש את האסטרטגיה שלהם, ויצרו זווית בין מבצר גואדלופה ל- פלאזה סן רומן, הצרפתים התקינו את הסוללות שלהם מול המבצר, והשיבו אש של האויב קיבלו. לאחר מכן, חיילי אואחאקן בפיקודו של פורפיריו דיאז התגייסו לסגור את האגף הימני של שדה הקרב, והשאירו לפתע את הצרפתים במבוי סתום.

הזואבים הצרפתיים, חיל הרגלים המובחר שלו, ניסו אז לכבוש את מבצר גואדלופה, ללא הצלחה. הם נפגשו בנקודת הכידון על ידי רובאים מקסיקנים ונאלצו לסגת לאחר כמה ניסיונות. בינתיים, משהו דומה התרחש בין גוואדלופה ללורטו, שם התנגדו לטור הצרפתי החזית. קריאולי והושמד על ידי מתקפת נגד של פרשים, שנכנסו לירי קרבינותיהם והניפו את גדוליהם.

שלוש שעות של קרב חלפו, אבל כבר התבוסה הצרפתית החלה להציץ באופק. באחיזתו של ייאוש הולך וגובר להנחית מכה מכרעת על האויב, לורנסז עודדו למתקפה חדשה לעבר מבצר גואדלופה, האחראי על הזואבים עצמם ועל ציידי וינסנס; ובמקביל הוא שלח טור שני מכוחותיו לתקוף את הקווים המקסיקנים מימין.

חזית שנייה זו התקבלה על ידי החבלנים של סן לואיס פוטוסי, בפיקודו של הגנרל למדריד, ומיד נפתח קרב יד ביד עז בין שני הצדדים. הצרפתים והמקסיקנים עשו סיבובים רצופים בבית למרגלות הגבעה, עד שהניצחון העדיף את המגינים: רב-טוראי. מקסיקני התערבב עם חיילי האויב והצליח ללכוד את דגל הזואבים, והנחית מכה רגשית אדירה לחיילים פַּלשָׁנִי.

הגשם שמבשר על ניצחון

בשעות אחר הצהריים המאוחרות, הגשם שטף את שדה הקרב, והקשה עוד יותר על התקדמות הצרפתים. הניסיון הצרפתי האחרון לכבוש חלקים מרכזיים בשטח תאם, שוב, לזואבים. נחוש לכבוש תותח במשקל 68 פאונד שהותקן בלורטו, משם השתולל בין הכוחות הפולשים, הטילו מתקפת חי"ר נואשת, שהיתה על סף יש הַצלָחָה. אבל ברגע האחרון הצליח התותחן המקסיקני להחזיק בעמדתו.

מהצד השני, החיילים של פורפיריו דיאז נחלץ לעזרתם של רובאי סן לואיס דה פוטוסי, שעמד להיות מוקף וירו על ידי החזית השנייה של צרפתי, ועצרה את התקדמות הפולשים על עקבותיהם, באמצעות קרב יד ביד עקוב מדם של הרומחים oaxaqueños. הצרפתים נהדפו שוב והיו מדוכדכים לחלוטין, ולאחר מכן נטלו על עצמם את הנסיגה, והתפזרו לעבר חוות לוס אלמוס, משם נסוגו לעבר אמוזוק.

בשעה 6 אחר הצהריים הסתיים הקרב. הניצחון הועיל למגינים המקסיקניים, שקורבנותיהם היו 83 הרוגים, 132 פצועים ו-12 נעדרים, לעומת כמעט 200 הרוגים, 304 פצועים ו-127 שבויים מהצד הצרפתי. זה היה לקח קשה מאוד עבור האירופים, למרות שזה לא מנע בטווח הארוך לא את הפלישה למקסיקו, ולא את הקמת האימפריה המקסיקנית השנייה. אבל חשיבותו של הישג הגבורה זה נחגגת עד היום, מדי 5 במאי בשטח מקסיקו.

הפניות:

• "קריינות" ב ויקיפדיה.
• "קרב פואבלה" ב ויקיפדיה.
• "5 נתונים היסטוריים של קרב פואבלה" ב נשיונל ג'יאוגרפיק בספרדית.
• "5 במאי: מה היה קרב פואבלה ולמה הוא היה המפתח בהיסטוריה של מקסיקו" ב אינפורמציה.
• "5 במאי 1862, קרב פואבלה" (וידאו) ב- מזכירות התרבות של מקסיקו סיטי.
• "קרב פואבלה" ב האנציקלופדיה בריטניקה.

מה זה סיפור?

א כַּתָבָה אוֹ תִנוּי הוא קבוצה של אירועים אמיתיים או בדיוניים המאורגנים ומתבטאים באמצעות ה שפה, זה כַּתָבָה, א כְּרוֹנִיקָה, רומן וכו'. סיפורים הם חלק חשוב מהתרבות, ולספר ו/או להקשיב להם (או, ברגע שהמציאו את כתיבה, קריאתם) מהווה פעילות אבות, הנחשבת בין הראשונות והחיוניות שבהן תַרְבּוּת.

לעקוב עם: