10 דוגמאות לאגדות ילדים

ה אגדות ילדים האם אלו נרטיבים שכוללים אירועים פנטסטיים ושהותאמו לקריאה או להאזנה של ילדים.

ה אגדות הם סיפורים אנונימיים של העברה בעל פה שמקורם כדי לתת הסברים על תופעות שונות, להגיב לחששות או כדי להעביר תורות.

למרות שסיפורים אלה כוללים ישויות, אירועים או מקומות נפלאים או יוצאי דופן, הם מזכירים בדרך כלל מקומות, תאריכים או דמויות שקיימות או קיימות במציאות. בנוסף, אנשים רבים מאמינים שהם סיפורים אמיתיים.

אגדות ילדים מסופרות או נקראות במסגרות משפחתיות, קהילתיות או חינוכיות במטרה להעביר אמונות ומסורות ולקדם את הדמיון, יְצִירָתִיוּת והבנת הנקרא או הקשבה.

• ראה גם: סוגי אגדות

מאפיינים של אגדות ילדים

• נושאים. הנושאים של אגדות ילדים הם מקורם של בעלי חיים, צמחים, מסורות או תופעות טבע, ערכים, משפחה, חברות ועוד.
• דמויות. הדמויות של אגדות ילדים הן חיות, אנשים פשוטים, אלים וישויות פנטסטיות.
• מקומות. המקומות שבהם מתרחשות אגדות ילדים יכולים להיות האזור הכפרי, היער, העיר, הג'ונגל ועוד. כמעט תמיד מתייחסים לאתר שקיים או קיים במציאות.
• זְמַן. אגדות ילדים מספרות אירועים המתרחשים בזמן היסטורי אמיתי, כלומר, לא מיתיים, אם כי במקרים מסוימים אין התייחסות לתאריך מדויק.
instagram story viewer
• מַטָרָה. מטרת אגדות הילדים היא להעביר לקח או מוסר השכל, או לבדר.
• הִסתַגְלוּת. אגדות ילדים מותאמות לבעלי מבנים ונושאים ידידותיים לילדים. לדוגמה, אתה יכול לשנות סופים טרגיים או ליצור גרסה קצרה יותר של אגדה ארוכה יותר.

דוגמאות לאגדות ילדים

1. האגדה של yerba mate

אגדת גוארני זו מספרת את מקורו של yerba mate, חליטה הנצרכת במדינות רבות בדרום אמריקה. אומרים שיאסי, אלת הירח, רצתה להכיר את כדור הארץ, מכיוון שהיא יכלה לראות אותה רק מהשמים. מכיוון שלא רצתה ללכת לבד, היא הציעה לחברתה אראי, אלת העננים, להצטרף לטיול.

לפני שעזבו השניים הפכו לנשים, כדי שאף אחד לא יבין מהי זהותם האמיתית. הם ירדו ארצה, הם סיירו בשדות, יערות, בג'ונגלים, אגמים, נהרות וימים והם נדהמו מכל מה שראו.

כשהם מותשים מכל כך הרבה הליכה, הם התיישבו לנוח מתחת לעץ, אבל הם לא הבינו שיגואר מסתתר בין הצמחים. החיה קפצה לתקוף אותם, אך נבהלה מקול חץ שנורה על ידי צייד, ונמלטה.

שתי האלות הודו לאיש, שגם הזמין אותן לביתו כדי שיוכלו לאכול ולנוח בשלום. למחרת הם נפרדו מהצייד ומשפחתו וחזרו לגן עדן.

כמה שבועות לאחר מכן, יאסי ירד שוב לאדמה כדי לתת צמח, yerba mate, לחברו החדש והסביר כיצד עליו להשתמש בו כדי לשתות אותו. האיש האסיר תודה אמר לו שהוא יחלוק את זה עם משפחתו וחבריו.

1. אגדת הנקר

אגדה זו שייכת לאונאס, עם יליד טיירה דל פואגו, ארגנטינה, ומסבירה כיצד נוצר הנקר הראשון. מספרים שקאקאץ', לוחם צעיר ואמיץ, הלך יום אחד להביא מים מהאגם היחיד באזור וראה שאישה ענקית שותה על החוף.

כשחזר לשבטו, הודיעו לו שהאישה היא טייטה, מכשפה רעה ומסוכנת מאוד. בינתיים, הענקית גידרה את האגם בעצים כדי שאף אחד אחר לא יוכל להתקרב.

כמה צופים מהשבט הלכו לאגם, ראו מה קרה וחזרו להגיד לאחרים שאם לא יפעלו בקרוב, ייגמרו להם המים לשתות.

אבל קאקך החליט לפעול לבד: כמנהג לפני הלחימה, הוא צבע את גופו בשחור ואת ראשו באדום והלך למצוא את המכשפה. הוא טיפס על העצים שהקיפו את האגם ולאחר קרב ארוך הצליח להביס את אויבו העז. אחר כך חזר למשפחתו, שהודתה לו על הישג כה גדול ומשום שהציל אותם.

הוא האמין כי לפני מותה, המכשפה הטילה כישוף על הלוחם, כי עם הזמן הצעיר החל להתגמד ויש לו נוצות עד שלבסוף הפך לנקר.

1. אגדת האש

אגדה זו של בני הזוג Huichols, ילידים במקסיקו, מסבירה כיצד התעוררה אש. לפני זמן רב אנשים לא ידעו איך להבעיר אש ולכן לא יכלו לבשל אוכל או להיות אור בלילה.

הכל השתנה יום אחד, ברק פגע בעץ והוליד להבה שגדלה מאוחר יותר. אויבי הוויכולים הבינו את חשיבות האלמנט הזה ולא רצו לחלוק אותו עם אף אחד, אז הם התחלפו כדי שאיש לא יתקרב למדורה.

עם זאת, לבני הזוג Huichol היו גם חברים; זאב הערבות, הצבי, הארמדיל, האיגואנה והסמור המציאו תוכנית לתפוס קצת אש. קודם זאב הערבות ניסה, אבל הם גילו. אחר כך הם ניסו את החיות האחרות, אבל גם הם נכשלו.

נשאר רק הסמור. הילדה הקטנה הזו נשארה צמודה לגברים שטיפלו בשריפה ומכיוון שראו שהיא לא מזיקה, לא דאגו לה. בוקר מוקדם אחד הבינה חברתם של בני הזוג Huichol שהזקיפים נרדמו, אז היא ניגשה למדורה והדליקה את זנבה.

הוא הלך במהירות למחנה Huichol ואמר להם להביא פיסות עץ לאור עם זנבו. הגברים והנשים הודו לחברתם על עזרתה ושמחו מאוד, כי לא יפחדו עוד בלילות או קר בחורף.

1. אגדת הלטאה

אגדה מקסיקנית זו מסבירה מדוע לטאות מגדלות את זנבותיהן בחזרה. לפני זמן רב, בני אדם צדו לטאות לצורך מזון, אך בניגוד לבעלי חיים אחרים, לא הייתה להם דרך להגן על עצמם מפני התקפות אלו.

יום אחד התכנסו כל הלטאות כדי למצוא פתרון לבעיה הזו. הם הלכו לדבר עם חיות אחרות כדי לשאול איך הם התגוננו מפני ציידים.

היגואר אמר להם שהוא הגן על עצמו בציפורניו ובשאגותיו. הקופים, עם הצרחות שלהם והיכולת שלהם לקפוץ ולברוח במהירות. חזירי בר, ​​עם החטים שלהם ולהליכה בעדר.

כל החיות המליצו ללטאות לדבר עם אדון ההרים, כיון שהוא העניק להן את המתנות הללו. אז הזוחלים הקטנים הלכו לחפש אותו והוא אמר להם שהוא לא יכול לתת להם ניבים או טפרים, אבל שהוא יכול לגרום לזנבות שלהם לגדול אם אדם כורת אותו.

הם הודו לו מאוד וכך הצליחו לשרוד התקפות שונות.

1. האגדה של הסאקורה

אגדה זו מספרת את מקור הסאקורה או פריחת הדובדבן היפנית. אומרים שבימי הביניים ביער היה עץ שלא פרח. ואז פיה הציעה שהיא תהפוך אותו לאדם במשך עשרים שנה ושרק אם ימצא אהבה אמיתית, יצמחו פרחים יפים.

העץ קיבל, הפך לגבר ויום אחד ליד נחל פגש את סאקורה, אישה צעירה בה התאהב בטירוף. הוא ניגש אליה, הציג את עצמו בתור יוהירו ועזר לה לשאת מים לביתה.

בימים הבאים יוהירו וסאקורה בילו שעות רבות בשיחה והליכה. אחר צהריים אחד הוא התוודה שהוא עץ ושהוא מאוהב בה, אבל הצעירה לא ענתה לו כלל.

יוהירו נעשה עצוב מאוד וחזר ליער וחזר לצורתו המקורית. אבל יום אחד סאקורה הלכה לחפש אותו. כשראתה אותו היא זיהתה אותו, חיבקה אותו ואמרה לו שהיא אוהבת אותו. הפיה הופיעה ושאלה את האישה אם היא רוצה להתמזג לנצח עם יוהירו, הצעירה ענתה שכן, ובזכות כישוף, שני הצעירים היו אחד והעץ הצמיחה פרחים.

1. אגדת הזמן

אגדה סינית מסורתית זו מספרת אירועים המשמשים להרהר על חלוף הזמן. יום אחד חקלאי חרש את האדמה עם בנו. הקטנה אמרה:

-אַבָּא! הסוס ברח! זה מצער.

"בני, אנחנו עדיין לא יודעים אם זה חוסר מזל". ענה אביו.

הילד המשיך לחשוב על מה שאביו אמר לו. למחרת, כשהשניים עבדו בשדות, הופיע הסוס שעזב, אך מלווה באחר.

-אַבָּא! איזה מזל טוב! עכשיו יש לנו שני סוסים. אמר הבן.

"למה אתה אומר שזה מזל טוב?" אנחנו לא יודעים עדיין. ענה אביו.

אחר הצהריים ניסה הילד לעלות על סוסו החדש, אך הוא נפל, נפצע ברגלו ונאלץ לבלות מספר ימים במיטה. יום אחד אביו הביא לו ארוחת צהריים והילד הקטן אמר:

"אבא, כמה חבל. אני לא אוכל ללכת כמה ימים.

"בני, אנחנו עדיין לא יודעים אם זה חוסר מזל". ענה אביו.

כעבור שבוע הלכו חיילי המלך לבית האיכרים ושאלו אם יש שם בחורים שיכולים לצאת למלחמה. האב הסביר כי בנו עבר תאונה ואינו יכול להתגייס לצבא. באותו רגע, הילד הבין שתמיד צריך לחכות כדי לקבוע אם אירוע הוא חוסר מזל או מזל טוב.

1. האגדה על שתי הלגונות

אגדה זו מספרת כיצד קמו שתי לגונות שנמצאו באורוגוואי. מספרים שלפני זמן רב, בעיירה גרו שני אחים שהיו אנשים טובים מאוד ועבדו באותו תחום.

שניהם היו מאוהבים באותה אישה, אם כי אף אחד מהם לא ידע שהשני מרגיש כמוהו. אחר צהריים אחד הלך האח הגדול לביתה, התוודה על אהבתו אליה ואמר לה לברוח יחד. הצעירה הסכימה.

כשהאח הצעיר גילה את זה, הוא התחיל לקנא מאוד והלך לחפש את הזוג. הוא רכב על מקומות רבים עם סוסו עד שלבסוף מצא אותם ואמר לאחיו:

"גנבת את האישה שאני מאוהב בה!"

"לא גנבתי את זה ממך, לא ידעתי שאתה מרגיש ככה כלפיה. ענה האח הגדול.

והשניים התחילו לריב. הצעירה, מפוחדת מאוד, עלתה על הסוס והלכה לעיירה לבקש עזרה, אולם, זה היה מאוחר מדי, האחים נפצעו קשה מאוד. לפני מותם הם קשרו זרועות, ביקשו סליחה, ואחרי כמה שניות הם הפכו לשתי לגונות המופרדות על ידי דרך עפר צרה.

1. אגדת הנמלים והאוצר

אגדה אפריקאית זו מאפשרת לנו להרהר על ידידות, נדיבות וענווה. אומרים ששני גברים גרו בכפר, אחד עני מאוד, אבל מאוד אדיב, והשני עשיר מאוד, אבל מאוד אנוכי.

הנמלים היו מאוד ידידותיות עם האדם הראשון, כי הוא טיפל בהן והאכיל אותן, והן החליטו לעזור לו. התכנון היה ליצור מנהרה המחברת בין בתי שני הגברים כדי להעביר את גושי הזהב של העשירים לביתם של העניים.

לאחר מספר ימים, ראה העני שמתחת למיטתו הופיעו קוביות זהב רבות וחשב כי מדובר במתנה מהאלים. אבל העשיר הבין שהאוצר שלו חסר והחל לחקור מה יכול היה לקרות. לבסוף, הוא מצא את הכניסה למנהרה. אז הוא ביקש עזרה משכניו ואמר להם שהם צריכים לבדוק את כל הבתים עד שימצאו אחד שיש בו חור עמוק.

העשיר מצא את החור בביתו של העני והאשים אותו בגניבה. כל תושבי העיירה הסכימו שעליהם לכלוא את הגנב לכאורה בכלא עץ.

הנמלים גילו מה קרה והיו עצובות מאוד, אבל הן המציאו תוכנית אחרת לעזור לחברן. הם לקחו את גושי הזהב, לקחו אותם לכלא ואכלו את העצים כדי שהמסכן יוכל לברוח. הוא הודה להם וחשב שמוטב לברוח עם האוצר ולהתחיל מחדש במקום אחר.

אנשי העיירה, שראו שהכלא והאיש נעלמו, חשבו שזו הייתה עבודת האלים ולא דאגו לעניין.

1. אגדת ההיפופוטם והצב

האגדה הניגרית הזו מסבירה מדוע היפופוטמים מבלים את רוב היום במים. לפני זמן רב, היפופוטמים היו ביבשה כל הזמן וצבים פחדו להימחץ על ידי החיות הגדולות הללו.

יום אחד ארגן מנהיג עדר ההיפופוטמים משתה והזמין את כל החיות. כשהאירוע התחיל, הוא אמר לסועדים:

"הם יוכלו לאכול רק אם יאמרו את שמי.

החיות לא ענו דבר, כי לא ידעו מה השם. ואז ההיפופוטם הציע הצעה:

"טוב, בשבוע הבא אני אעשה עוד משתה, אבל הם יאכלו רק אם הם יגלו את שמי." כמו כן, אם הם אומרים את שמי, הם יכולים לבקש ממני כל מה שהם רוצים.

למחרת, אחד הצבים, הערמומי שבהם, חפר בור ליד המקום שבו היו ההיפופוטמים וטיפס לתוכו, אבל הניח לקליפה שלו לבלוט קצת החוצה. ההיפופוטמים החלו ללכת, אחד מהם פגע בפגז שלו וצעק:

-הו! רֶגַע! כמה כואב! פצעתי את הרגל שלי על הסלע הזה!

כמה ימים לאחר מכן ערך ההיפופוטם את המשתה וכשהגיעו האורחים, הוא שאל אותם:

"מישהו יודע איך קוראים לי?"

"כן, שמך הוא איסטנטים. ענה הצב.

"אבל... איך זה אפשרי?

-זה לא משנה. עכשיו כולנו יכולים לאכול ואתה והחבורה שלך תצאו לחיות באגם.

ומאז ואילך, היפופוטמים מבלים יותר זמן במים מאשר ביבשה.

1. האגדה על צבע הציפורים

אגדה הינדית זו מסבירה מדוע לציפורים יש צבעים שונים. לפני זמן רב, כל הציפורים היו חומות, אבל הן לא אהבו את זה. אז הם הלכו לבקש מאמא טבע לשנות את הצבעים שלהם. היא אמרה להם שכן, אבל כל אחד צריך לבחור איך הם ייראו.

בזו אחר זו הציפורים אמרו לו איזה צבעים הם רוצים. אמא טבע ציירה אותם, וכשחשבה שסיימה, הבינה שהדרור עדיין חום ושאין יותר צבע.

הציפור הקטנה התחילה לבכות, כי היא תהיה היחידה שלא יהיה לה צבע מיוחד. אמא טבע הייתה מיואשת, אבל פתאום היא ראתה שנשארה טיפה צהוב על מברשת, היא לקחה אותה והניחה אותה על ראשו של הדרור, ששמח מאוד.

לעקוב עם:

• אגדות כפריות
• אגדות עתיקות
• אגדות ילדים
• אגדות אסכטולוגיות

מבחן אינטראקטיבי לתרגול

הפניות

• בוש, V. ז. ו-Rubio Amador, R. (2009). מבחר הסיפורים והאגדות בכיתת תינוקות וכיתה א': כמה דוגמאות מעשיות. אדטניה, 36, 55-64.
• רוזליה, פ. וריונדה, פ. (2015). הערות לכנסים: הערכה מחדש של מסורות בעל פה כאסטרטגיה חינוכית. סיפורי הרוח.
• וידאל דה בטיני, ב. ו. (1984). סיפורים ואגדות פופולריים של ארגנטינה. כרכים VII ו-VIII. מהדורות תרבות ארגנטינה.