הגדרת קוד מהיר

ראשי התיבות סוויפט הם ראשי התיבות באנגלית המתאימה לחברה לטלקומוניקציה פיננסית בין-בנקית עולמית, שהיא חברה המנהלת את תִקשׁוֹרֶת בקרב מרבית הבנקים בעולם. לפיכך, ה קוד סוויפט, המכונה לעתים קוד BIC או קוד זיהוי בנק, היא קבוצת ספרות המשמשת את בנקים כדי שלקוחותיהם יוכלו לבצע פעולות בינלאומיות, במיוחד כדי שיוכלו לשלוח או לקבל כֶּסֶף.

מטרת קוד זה היא להגדיל את המדדים של בְּטִיחוּת הקשורים לפעילות בנקאית בינלאומית.

הסבר מפורט

מלכתחילה, הקוד של סוויפט משמש לזיהוי בנק ולא את לָקוּחַ עם חשבון צ'קים.

קוד מהיר הוא חלק מה- כְּלָל ISO 3166-1, ה- נורמטיבי של הארגון הבינלאומי לתקינה המספק את הקודים המשמשים עבור תְעוּדַת זֶהוּת של האומות.

ככלל, קוד זה מורכב מ -8 או 11 ספרות המופצות באופן הבא: ארבע התווים הראשונים מזהים את הישות בנק, שני התווים הבאים הם מזהים של המדינה בה נמצא חשבון הבנק, השניים האחרים מתייחסים לעיר שבה האם ה בַּנק ושלושת התווים האחרונים מתייחסים למשרד הבנק והם אופציונליים.

ההבדל בין קוד סוויפט לקוד IBAN

ההבדל העיקרי הוא שקוד ה- Swift מזהה את הבנק וקוד ה- IBAN הוא מזהה של חשבון השובר של הלקוח. קוד IBAN משמש במסגרת האיחוד האירופי, ל- Swift או ל- BIC יש

מֵמַד בינלאומי.

בשני המקרים מדובר במערכות זיהוי המבקשות לתקנן את הפעילות הבנקאית ולהבטיח את ביטחונן של תנועות כסף ועסקאות. בעוד שקוד IBAN כולל 24 תווים בסך הכל, קוד ה- Swift נע בין 8 ל -11 תווים.

קודים במינוחים בנקאיים

ישנם שלושה קודי בנק חשובים ביותר: סוויפט, IBAN ו- CCC או קוד חשבון לקוח. המשמעות היא שכל הקוד הקשור לחשבון צ'ק מורכב מ -8 או 11 ספרות של ה- Swift, בתוספת 24 ספרות של ה- IBAN, כלומר בסך הכל 32 או 35 מספרים. מצד שני, אם לקוח רוצה לפעול מול הבנק שלו באמצעות בנקאות מקוונת, עליו להשתמש גם בקודי גישה או סיסמאות אחרים.

צילומים: iStock - DadoPhotos / MagMos

נושאים בקוד סוויפט