הגדרת שביל הולכי רגל

המושג שביל הולכי רגל הוא מושם על תחום הכבישים העירוני בו הם יכולים ללכת הולכי רגל או אנשים ברגל באופן חופשי.

באותו אופן כמו אלמנטים רבים אחרים של הדרך, בשביל המדרחוב יש מטרה אחרונה לארגון התפוצה לא רק של מכוניות אלא גם גם ובעיקר הולכי רגל, מה שמאפשר להם מרחב בטוח לחצות ולחצות אבנים וגם מכריח מכוניות ורכבים אחרים תכבד את זה.

שביל הולכי הרגל (המכונה במדינות מסוימות גם מעבר זברה כדי לזכור את השילוב של פסים לבנים שחור המאפיין את הזברה) הוא מרחב המיועד במיוחד בכבישים ציבוריים להולכי רגל. ניתן לזהות אותו בקלות מכיוון שמדובר בטור רחב יחסית המורכב מקווים לבנים אופקיים שדרכם מותר לאנשים לעבור. שמו של מעבר הזברה הוא כזה מכיוון שבשילוב עם האספלט השחור האופייני לכביש הציבורי, הפסים הלבנים מזכירים את החיה הזו.

אם הולך רגל חוצה מעבר חציה ונפגע, האחריות לתאונה מוטלת על הנהג

אם הדריסה מתרחשת במקום לא הולם, אַחֲרָיוּת זה יכול להיות הולך הרגל או הנהג, מכיוון שזה תלוי בנסיבות שבהן אירעה התאונה. עַל סִינתֶזָהעל הולכי רגל ונהגים להיות בעלי אחריות בהתנגשויות.

אמצעי בטיחות שכל אדם ברגל חייב לכבד

כשחוצים את הרחוב צריך להתבונן עם תשומת הלב התנועה. יחד עם זאת, יש צורך להיות קשובים לשינויים ברמזורים. צריך ללכת על המדרכות ולחצות רק את מעברי הולכי הרגל.

בתוך ה קוד תנועה מעידה על כך שנהגים חייבים לנקוט באמצעי הזהירות הדרושים בכדי להבטיח את בטיחותם. בְּטִיחוּת הולכי רגל, במיוחד כאלה המוגבלים בניידות, כמו הולכי רגל ילדים ילדים, קשישים ואנשים עם חלקם נָכוּת.

הם תמיד נמצאים בפינות הרחובות ומטרתם העיקרית היא לארגן תנועת הולכי רגל וכן להגן עליהם מפני מכוניות העוברות בכל רחוב. שְׁדֵרָה. זאת מכיוון שמכוניות חייבות לעצור תמיד מאחורי שביל הולכי הרגל ברמזור אדום ובכך להבטיח מקום נוח ורחב לאנשים ברגל.

הם אף פעם לא נמצאים באמצע רחוב שכן זה נחשב מסוכן מאוד להולך רגל לעבור החלל הזה במקום פינות (אמצע הרחוב הוא תמיד המרחב שבו כלי רכב להאיץ). במקרים רבים הם גם בראש סדר העדיפויות של הולכי הרגל במקרה שגם מכוניות מורשות לעבור (למשל כאשר הן פונות לפינה ויש בה שביל הולכי רגל).